שאלת השאלות - איך אחריות תאגידית משפיעה על הצרכנות?

למנהלי אחריות תאגידית, למנהלי שיווק, ולנו היועצים קשה לעתים לשים מספרים על הערך של אחריות תאגידית. מכיוון שזהו תחום צעיר יחסית אבל בעל יכולת השפעה גורלית (אם מדברים בפאתוסים) על החברה והסביבה, חסר לנו הנסיון שקיים בתחומים ותיקים (ראו את התפתחות עולם הפרסום למשל), ובכל זאת חשוב לנו להבין איך בדיוק הוא משפיע על הצרכנים ובסופו של דבר על השורה התחתונה של הארגון. דוח שהתפרסם לאחרונה מרכז את הממצאים של חמישה מחקרים מובילים בתחום האחריות התאגידית נותן הצצה לראיית העולם של הצרכנים כשזה מגיע לאחריות תאגידית. המחקרים נערכו ע"י חוקרים באוניברסיטאות שונות בארה"ב והתפרסמו בכתבי עת מובילים כמו Journal of Marketing ו- Journal of Consumer Reaserch הממצאים:

1. צרכנים מוכנים לשלם פרימיום על מוצר "ירוק" אך רק אם הם בטוחים שהאיכות שלו לא נופלת מהמוצר ה"רגיל". על חברות מוטלת חובת ההוכחה לגבי איכות המוצר. אם המוצר הירוק פחות איכותי מהמוצר הרגיל, עדיף לחברה לשווקו תחת שם מותג שונה.


2. מחקר אחר הוכיח שצרכנים רואים חשיבות רבה בגישה האתית של חברה, ויעדיפו מוצרים של חברה "אתית" כל עוד איכות המוצר ותפקודו אינו מושפע. עפ"י המחקר 3 מתוך 5 צרכנים ישלמו יותר עבור מוצרים "אתיים".


3. לחברות חדשניות עם מדיניות אחריות תאגידית מפותחת יש יותר לקוחות מרוצים מאשר לחברות ללא מדיניות כזאת. לקוחות מרוצים יש ערך רב. המחקר שסוקר את התופעה הזאת מביא בתור דוגמא חברה שפיתוח מדיניות האחריות התאגידית שלה הגדיל את שווי השוק שלה ב- 17 מיליון דולר תוך שנה.


4. צרכנים ותאורית העדר נכון גם למוצרים ירוקים ואחראים - כולנו מושפעים ממה שאנו רואים מסביבנו, אם זה התנהגויות או מוצרים...


5. חברה עם מוניטין ואמינות יכולה לתמחר את המוצרים ה"אחראים" שלה גבוה יותר. במחקר שהוכיח זאת מצאו כי צרכנים מוכנים לשלם $4.67 יותר עבור מוצר "אחראי" של חברה אמינה (מאשר למוצר לא אחראי מאותה חברה), אולם על מוצרים אחראים של חברה עם מוניטין ירוד, היו מוכנים לשלם רק $1.46 יותר על אותו מוצר.

האם הממצאים האלו תופסים גם בארץ?

לאור העובדה שאנחנו משתרכים מאחורי הנעשה בעולם בכל הקשור לאחריות תאגידית, הייתי מנחשת שגם בצרכנות אנחנו בפיגור... בדומה לחוסר המודעות הכללי בישראל לנושא האחריות התאגידית ("במה את עובדת? אחריות תאגידית? מה זה?"...השאלה הקבועה שעולה כשאני מציגה את עצמי), גם בצרכנות הוא לא ממש ברשימת הקניות של הצרכן הממוצע.

אולי כשחברות ישראליות ישתפרו במידת השקיפות שלהן ובפעילויות שלהן בנושא אחריות תאגידית, גם המעורבות של הצרכן תשתפר...

* Photo - from Celsias.

איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס

מחכים ל- Apple

דוח שהכנו לאחרונה לאחד מלקוחותינו מתחום הטכנולוגיה, כולל סקירה של פעילויות אחריות תאגידית של מספר חברות טכנולוגיה גלובליות. מהדוח עלה, שמגזר הטכנולוגיה העולמי בהחלט פועל, מעורב ותורם בכל הקשור לאחריות תאגידית - מאחריות לעובדים וללקוחות ועד אחריות לסביבה ולקהילה. בעזרת המשאבים המיוחדים להם (תוכנה וחומרה, ידע טכנולוגי, משאב אנושי איכותי וכמובן כסף), מעורבות חברות טכנולוגיה רבות במיזמים שמטרתם לקדם חינוך ואוכלוסיות חלשות ע"מ לצמצם פערים חברתיים וכלכליים.

לכל החברות שסקרנו בדוח היתה רמה מסוימת של פעילות בנושא אחריות תאגידית, אותה מפרסמות החברות בגאווה באתרי האינטרנט שלהן, לכולן חוץ מחברה אחת - חברת הטכנולוגיה האהובה עלי, לה אני שומרת אמונים - Apple.

בתור מעריצה של התפוח, והבעלים הגאה של מק, שני אייפודים ואייפון הייתי מאוכזבת מאוד מהממצאים, או יותר נכון החוסר בהם... באתר החברה אין שום אזכור לאחריות חברתית ולפעילות כלשהיא של החברה בקהילה. רק לשם השוואה, מיקרוסופט, המתחרה של Apple משכבר הימים, היא מהמובילות בסקטור בנושא אחריות תאגידית עם מערך Corporate Citizenship מפותח, מוטמע ומשומן היטב.

נראה ש Apple בכל זאת שמעה על אחריות תאגידית וה- GRI, כי יש כן התייחסות באתר החברה לשני אספקטים מתוך התחום הרחב הזה - אחריות לסביבה, והתנהלות אחראית מול ספקים. ההתייחסות לשני הנושאים הספציפיים הללו אינה מקרית, החברה ספגה ביקורת מדעת הקהל וארגונים עולמיים בנוגע לאורך החיים הקצר של המוצרים שלהם ותכיפות התחלופה שלהם, ותנאי העסקה של עובדים במפעל הייצור בסין.

Apple מציגה את המדיניות שלה לגבי שני נושאים אלו עפ"י מדדי ה- GRI הרלוונטים להם (EN, HR) וסוקרת את הפעילויות שביצעה ע"מ לשפר במהלך השנים האחרונות ואת המטרות לעתיד.

אז מה לגבי אחריות חברתית? תרומה לקהילה? איפה החדשנות המפורסמת שלהם כשזה מגיע לקידום מטרות חברתיות? שינוי יכול להגיע מכמה כיוונים שונים - מהצרכנים, ההנהלה או העובדים. ההנהלה כנראה לא בעניין, אבל מה עם הצרכנים? אולי אנחנו כ"כ מסונוורים מהתפוח שאנחנו מעלימים עין ונותנים לזה "להחליק"? ומה לגבי העובדים - האם יש להם את הכוח והעניין "לחנך" את ההנהלה?

קרב הטכנולוגיה של שתי מעצמות העולם - Apple ומיקרוסופט - תמיד צמוד ומותח, אבל לפחות במערכה של אחריות חברתית מיקרוסופט מנצחת בענק. אולי אם הם יצאו בקמפיין שמראה שבאחריות חברתית הם יותר טובים, ה- PC החנון והמעונב שלהם מהפרסומות יצא סוף סוף עם ידו על העליונה, ויפקח ל Apple את העיניים והארנק...

איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס

דוח אחריות תאגידית - הדור הבא

נושא הדיווח והשקיפות עדיין בחיתוליו בארצנו הקטנטונת, אבל בשאר העולם לא רק שיש יותר דוחות אחריות תאגידית אלא חלקם גם יותר מנצנצים, מבריקים ובאים עם כל מיני תחכומים. PDF זה כבר מה זה פסה...

כך למשל דוח האחריות התאגידית 2010 של חברת SAP - ראשי תיבות של:
Systems, Applications, and products in Data Processing

כיאה לחברת טכנולוגיה הדוח של SAP "חי" ואינטקראטיבי ומזמין את הקורא כבר מהפריים הראשון לקרוא את הדוח בהתאמה אישית לנתונים שמעניינים אותו, לעשות share לדוח במדיה החברתית המועדפת עליו, ולהשאיר פידבק והערות לשיפור. כמו כן הדוח מספק לקורא מידע על איך הוא יכול להיות מעורב בעשייה חברתית או סביבתית.
כלומר, SAP רואה כל אחד ואחד מאיתנו כמחזיקי עניין לכל דבר ומעודדת מעורבות גבוהה בנושא.

הדוח, שנקרא Helping the World Run Better משקף את הדרך בה החברה עוזרת לעסקים אחרים לפעול בצורה טובה ויעילה יותר, וכך בעצם עוזרת לעולם לפעול טוב יותר. בדוח זה, בניגוד לדוח הקודם של החברה מ-2009, מקבלת ה"עזרה לעולם" תוקף כמותי, מה שנותן תמונה ברורה יותר לגבי הפעילות של החברה בנושא אחריות תאגידית.


מעבר לנראות של הדוח, גם התוכן שלו מבטיח בסה"כ -אם כי בשביל דוח GRI ברמה A לא היינו צריכים להיתקל אף לא במדד אחד שלוקה בחסר (כמו שנמצא ב- EN22). כמו כן, בשביל חברה שמצהירה על הרבה כוונות טובות בנושא קידום נשים, נראה שלא מספיק נעשה. מצב הנשים בהנהלה הבכירה נשאר כמעט ללא שינוי מ- 2006 ועומד על 11.5%.

אז אף דוח לא מושלם, אבל SAP מפגינים נכונות ורצינות כלפי הנושא של אחריות תאגידית, שמתבטאים בהיקף הדוח, ההפקה שלו (עם הרבה כפתורים ונצנצים) ובכך שהם מעודדים את הקורא להשאיר פידבק והערות. בניגוד להרבה גופים אחרים שניתן לשלוח להם הערות ומענות, SAP אפילו מתייחסת להערות הללו לכל דוח שנתי, ומיישמת בדוחות הבאים.

פוסט זה נכתב בהשראת SAP 2010 Sustainability Report מאת איליין כהן

איריס רקוביצקי
ביונד ביזנס

אחרי טוניסיה, לוב ומצרים... מהפכת נגישות המידע מגיעה לאיכות הסביבה

בשבוע שעבר, בזמן שבישראל חגגו ברוב הדר את הענקת טקסי הגלובוס הירוק, התקיימה לה בברלין פסגה סביבתית בשם ecosummit. זו השנה השנייה שכנס זה מתקיים תוך שהוא שם דגש על האספקטים העסקיים בבניית כלכלה ירוקה ובחיבור שבין עולם המשקיעים לעולם הטכנולוגיות הירוקות. נכון הוא שבאירופה קוד הלבוש שונה מזה שבישראל אבל כמי שמבקר מכנסים סביבתיים לא מעטים, אני יכול להעיד שהפעם זה נראה ממש כמו כנס של בנקאים, כולם מעונבים ומחולפים. כנראה שאיכות הסביבה הפכה לעסק רציני של ממש...

אחד הנושאים המרכזיים אשר חזרו ועלו בכל מושבי הכנס הוא מהפכת נגישות המידע והרשתות החברתיות. אנחנו עוד לא מצליחים להבין עד כמה מהפכה זו עומדת לחולל שינוי בחיים של כולנו ולהפוך מודלים עסקיים ישנים לבלתי רלוונטיים. לא עוד מכירה של מוצרי קצה לשימוש של צרכן יחדני כי אם מעבר למכירה של שירותים במודלים מבוזרים, עם צרכני קצה רבים אשר רוכשים את השירות באופן ממוקד בהתאם לצורך האישי שלהם בנקודת זמן מסויות ובאזור גיאוגרפי רצוי. התחום בו השינוי הוא בולט מאוד הוא תחום הנגישות והתחבורה. בת"א הושקה לפי כמה שנים חברת car2go המציעה מודל של שכירת רכב לפי שעות. לפי שעוד הספקנו להתרגל לשירות חדש זה צצות להם בכל העולם חברות סטארט אפ חדשות המציעות מודלים משוכללים יותר לתחום הנגישות. כמה מחברות אלו הציגו את מרכולתן הרעננה בכנס. חברת flinc מבצעת קישור און לין בין נוסעים למסיעים. אתה נרשם לשירות החדש ומזין את נתוני הנסיעה שאתה זקוק לה, מנקודה אחת לשנייה ובתווכי הזמן הרצויים. מהצד השני נרשמים למערכת בעלי רכבים אשר מבצעים נסיעות ובאופן אוטומטי, ישירות לאייפון וליתר המכשירים, מבצעת המערכת שידוכים בין המסיעים לנוסעים. הנוסע משלם סכום יחסית נמוך, גם כאן הכל דרך הארנק האלקטרוני באייפון, והמסיע מקבל ישירות את הסכום מיד לאחר שהוא מביא את הנוסע ליעדו. הגישה של חברת flinc מתבססת על רשתות חברתיות וניתן להצטרף אליה רק אם אתה מוזמן ע"י אחד מהחברים. כך יותר שבעצם כולם מכירים את כולם.

חברה מעניינת נוספת היא חברת Tamyca (קיצור של Take my car). ב Tamyca הלכו על מודל פשוט יותר מזה של car2go ומתבססים על צי מכוניות שכבר קיים בשטח ושל בעלי מכוניות אשר מוכנים לחלוק את הרכב שלהם בשעות שאין לו שימוש עם נוסעים אחרים. האמת... זה נשמע מאוד הגיוני וגם משתלם. אם כבר יש לך מכוניות, והיא עומדת בחנייה 22 שעות מתוך 24 שעות ביממה, אז למה שאחרים לא יעשו בה שימוש ? והיא גם תייצר לך הכנסה. נכון שהנושא הביטוחי הוא מורכב אבל הם מצאו חברת ביטוח שבנתה להם מוצר ביטוחי מתאים והעסק עובד.. ונראה שעובד יפה כבר בכמה ערים בגרמניה.

תחום מרכזי נוסף אשר מתחיל להבין את המשמעות של מהפכת נגישות המידע הוא תחום ההתייעלות האנרגטית. מכל תחומי האנרגיה המתחדשת, תחום ההתייעלות האנרגטית הוא הגדול והמשמעותי ביותר והמון חברות מציעות פתרונות כאלו ואחרים. החברה המעניינת ביותר בהציגה בכנס הייתה חברת Joulex. חברה זו מציעה פתרונות לניהול אנרגטי של כל ציוד ה IP הקיים בחברה. הם פיתחו תוכנה אשר יודעת לזהות את רמות צריכת האנרגיה של כל המכשירים בחברה ולבצע אופטימיזציה די מרשימה של צריכות החשמל. מעבר לכך, פתחה Joulex מערכת היודעת לזהות מתי העובד מגיע לאזור העבודה שלו ואז להדליק את הציוד האלקטרוני השייך לו אישית. באותו האופן כאשר העובד עוזב את פינת העבודה או את המשרד, המערכת יודעת לזהות זאת באופן אוטומטי לכבות את המזגן, המחשב ושאר המכשירים האלקטרוניים. לדברי מנכ"ל החברה מדובר על חסכון של עשרות אחוזים בצריכת החשמל.

ליעד אורתר יועץ סביבתי / מנכ"ל משותף ביונדביזנס בע"מ - יועצים לאחריות חברתית-סביבתית ראש פורום חברות המיחזור www.recforum.org

על נשים, קריירה ו- Mad Men

הנושא של קידום נשים הוא נושא מאתגר ואף כאוב, שמעסיק אותנו כחברה... ובעיקר אותנו כנשים, כבר שנים רבות.
נכון שנעשה הרבה כדי לשנות את מנהגי החברה, ולקלוט נשים בצורה טובה יותר בשוק העבודה, אבל אנחנו עדיין לא מנצלים את מירב הפוטנציאל . חברות רבות משקיעות מיליוני דולרים בתכניות לקידום נשים, אבל השורה התחתונה נשארת אותו הדבר כבר שנים - נשים מפתחות קריירה, אבל לא מתקדמות איתה לשום מקום.
הבעיה כאן היא לא היכולות של נשים, הידע שלהן או המוטיבציה להתקדם, אלא התרבות החברתית והארגונית שלנו שבה לגברים משקל רב יותר מלנשים, ולגברים - בוא נהיה כנים - לא כ"כ משנה אם נתקדם או לא.

מהסדרה מד מן, שעלילתה מתרחשת בשנות ה- 60 בארה"ב, אפשר ממש להכין case study בנושא מעמד האישה, ודוגמא טובה לכך היא הדמות של פגי אולסון:
פגי התחילה כמזכירה של דון דרייפר, מנהל קריאטיב בחברת פרסום. לאחר שהתגלה כשרונה כקופי רייטר ניתנה לה הזדמנות להשתלב בתפקיד כשהיא אישה יחידה בעולם של גברים. על אף העובדה שהיא כעת "שווה" במעמדה לגברים העובדים איתה, הם לא שוכחים לה שהיא, אחרי הכל, אישה. בשבילם היא תמיד תהיה זו שמביאה קפה ועונה לטלפון.
ההצלחה של פגי כקופי רייטר והזוויות המיוחדות שהיא מביאה איתה לתחום הפרסום מעצם היותה אישה, ממחישים את מה שהרבה חברות כבר יודעות היום - יותר נשים=תוצאות טובות יותר.

ולמרות זאת פגי, כמו הנשים היום, לא סמכה על עזרת הגברים בקידום ובהצלחה שלה, אלא עשתה הכל בעצמה - כי אז, בדיוק כמו היום, לגברים לא באמת היה אכפת אם נשים יתקדמו או לא... ובקיצור - אם אין אני לי, מי לי?

מנהלי משאבי אנוש בשנות ה- 60 לא היו מודעים לאחריות תאגידית או לזכויות נשים במקומות עבודה, אבל היום המצב כבר צריך להיות שונה. הנשים יכולות להתקדם בעצמם - תראו את פגי אולסון, אבל זו אחריותם של אנשי משאבי אנוש ליצור ולפתח תרבות ארגונית שפותחת להן את הדלת לרווחה.

איריס רקוביצקי, ביונד ביזנס

על דוחות אחריות תאגידית כמעט מדויקים...ואשפה...

דוחות אחריות תאגידית הם דרך טובה להשוות בין חברות מדווחות בנוגע לעשייה שלהן בנושאי אחריות תאגידית.

כך זה אמור להיות...
אך האמירה הזאת לא עומדת במבחן המציאות.

בעוד שניתן להשוות באופן כללי בין דוחות של חברות בעלות שקיפות גבוהה, כשבוחנים ומשווים אינדיקטורים באופן פרטני, מגלים פער גדול באיכות הדיווח וההשוואה הופכת להיות בלתי אפשרית.
אמנם כל דוח עובר בדיקה של ה- GRI שמאשרת את רמת הדיווח, אך בדיקה זו מבוצעת על מדגם של אינדיקטורים ולא על כל אחד ואחד מהם.


השוואה שערכה איליין כהן בבלוג CSR Reporting בין ארבע חברות מדווחות ממחישה את הפערים בין הדיווחים.
היא השוותה את אינדיקטור EN22 שמבקש לפרט את כמויות האשפה (בטונות) המסוכנת והלא מסוכנת של הארגון עפ"י חלוקה לצורת פינוי (שריפה, הטמנה, מחזור וכו') ומצאה ששלוש מהחברות לא שיקפו את המידע המלא, על אף הצהרה כי ענו על האינידקטור במלואו.
רק חברה אחת מתוך הארבע צלחה את המשימה ודיווחה בצורה נכונה, מדויקת וברורה על האשפה שהיא מייצרת.

לקריאת הפוסט המלא של איליין כולל משוואות מתמטיות מתקדמות לחישוב טונות אשפה... לחצו כאן.

השוואה כזו מראה שאמנם הנחיות ה- GRI טובות, נכונות והגיוניות, אך אם לא ממלאים אותן בצורה דקדקנית, אנחנו מפספסים כאן חלק גדול מהערך והתועלת של הדיווח. זה לא מספיק שלחברה יש מערך דיווח ומאמצים כנים ליישום אלמנטים של קיימות, צריך גם לדעת איך לדווח עליהם.
בביונד ביזנס אנחנו משתדלים ליישם מסקנות מתחקירים כאלו בכל דוח שאנו כותבים, ולשקף את הפעילות של הלקוחות שלנו בצורה הטובה והמדויקת ביותר.


איריס רקוביצקי
ביונד ביזנס

שינוי ירוק במקומות עבודה

כמי שמלווה חברות עסקיות ומגיע לפגישות רבות בתאגידים, אני תמיד לוקח כמה דקות לסקור את לוחות המודעות האישיות של הגורם איתו אני ניפגש. לרוב לוחות אלו עמוסים בתמונות משפחתיות, פרצופים של ילדים, נכדים, אחיינים ושאר נציגי הדורות הבאים. עוד בולט בלוחות אלו הם אותם דפים 'מקושקשים' פרי מכחולם של זעטוטי העובד (שהם כמובן המוכשרים מכל). גם כעת, תוך כתיבת מאמר זה, אני מביט אל לוח המודעות שלי וצופה בציור המהמם שהכינה לי אחייניתי, המהממת לא פחות, תמר שאין ספק שהיא הפיקאסו של המאה ה21 .

אותם ילדים התחילו לספוג לאחרונה באופן שיטתי ומסודר תכנים סביבתיים בבתי הספר וגני הילדים. לא משנה כמה קמפיינים סביבתיים נעלה לאוויר, מבט זועם אחד של ילד, אחיין או נכד משנה את התמונה כולה. ילדים אלו מאלצים את הוריהם לאמץ צעדים סביבתיים בתוך הבתים ולשלוח אותם לבתי הספר וגני הילדים עם קופסאות פלסטיק רב פעמיות ובקבוקים למיחזור. ההורים מצייתים מיד, כי הרי איך אפשר שלא ?! ואחרי פיזור הבוקר מגיעים למקום העבודה ומגלים שכאן לא הרבה קרה. עובדים אלו, שכבר מאמצים בביתם התנהלות סביבתית, מזהים את הפער בין ההתנהגות האחראית האישית שלהם ושל משפחתם לבין התנהלות הלא-אחראית של החברה בה הם עובדים, פער אשר מייצר תחושה של אי נוחות, משהו כאן לא בדיוק מסתדר. אדם אשר זורק מדי יום ביומו את פסולת הנייר הביתית שלו לפח המיחזור ירגיש תחושה של אכזבה ותסכול כאשר מקום העבודה שלו 'מאלץ' אותו לשבור את כללי ההתנהגות אותם הוא אימץ.

שינוי סביבתי זה, המתרחש מלמטה למעלה, הוא המשמעותי ביותר מכיוון שהוא מונע ריגשית ולא שכלתנית. בתחילת דרכי כיועץ, אחד המחסומים המרכזיים שעמדו בפני היה הצורך לשכנע בנחיצות ובחשיבות תחום איכות הסביבה. בתוך תוכי ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות ושזו החובה המוסרית שלנו אך נתקלתי ברמת מודעות נמוכה מאוד בקרב העובדים והמנהלים איתם נפגשתי. גם היום מודעות זו נמצאת עדיין רק בחיתוליה אבל היא כאן והיא קיימת ועל כך אין עוררין. או אז הייתי צריך להציג שורה של טיעונים שהמרכזי שבהם היה העלייה הצפויה במודעות הסביבתית הציבורית ובשינוי עדיפות הצרכנים כמתווה עתידי לתחום. מתווה שיש בו כדי להעיד על הסיכונים וההזדמנויות הסביבתיים ועל הנחיצות לביצוע שינוי סביבתי בחברה ולא להסתפק רק בביצוע התאמות לרגולציה משתנה.
טיעונים אלו אשר גייסתי לצדי היו והם עדיין, טיעונים שכלתניים קרים המתבססים על מודלים כלכליים מסורתיים של התייעלות, רווחיות, ניהול סיכונים ואופטימיזציה של משאבים. חלק מהמנהלים השתכנעו בטיב הטיעון ובכריזמה של הדובר ועבור היתר הטיעון היה נכנס מהאוזן הימנית ויצא מהשמאלית ובפועל דבר לא קרה.

כניסתם של הילדים הצעירים למערך הצידוקים הסביבתיים שינה את כללי המשחק מכיוון שהם מגיעים אל דרגי ההנהלה באופן שאף יועץ או אף פעיל סביבתי מסוגל, כי הרי מנהלים אלו הם ההורים של.. הסבים של.. או הדודים של... ולא אשכח את המבט הזועף של אחייני עידו אשר ראה אותי מתקרב עם מיכל פלסטיק לפח רגיל ולא הבין למה איני זורק את הבקבוק לפח המיחזור כי הרי אני "מהמשטרה של איכות הסביבה".

תחושת אי הנעימות במקום העבודה מחד והביסוס של תחום איכות הסביבה כסוגיה רגשית מוסרית מאידך, הם שני היסודות לשינויים הארגוניים אותם אני מזהה בחודשים האחרונים. יותר ויותר עובדים מציפים כלפי מעלה דרישות לשינוי התנהלות מקום עבודתם ולהתאמתו לדפוסי התנהלות 'ירוקים' ויותר מנהלים מאמצים את גישת האחריות הסביבתית פשוט כי זה הדבר הנכון לעשות אפילו אם זה יעלה יותר.

ייתכן שאני נחשף לתמונת מציאות חלקית והרי אני עובד רק עם חברות אשר כבר נמצאות ומחויבות לתהליך זה, אך אין בליבי ספק כי התחום הסביבתי בחברות וארגונים פסק מלהיות תחום הרלוונטי אך ורק לאנשי הלוגיסטיקה והתפעול אלא הוא חייב להוות חלק בלתי נפרד מתפיסת העבודה של מנהלי משאבי האנוש. מנהלים אלו, האמונים של ניהול המשאב האנושי בארגון, חייבים לזהות את הפער ההולך וגדל בין הקוד ההתנהלות הסביבתי האישי המועבר לעובדים דרך הילדים לבין קוד ההתנהלות התאגידי בו הם נמצאים מרבית שעות היום. פערים אלו, אם לא יזוהו ויטופלו יכולים ליצור את אחת התחושות הקשות ביותר למיגור והיא תחושת הציניות והניתוק הרגשי שבין אדם למקום עבודתו.

ליעד אורתר
יועץ סביבתי / מנכ"ל משותף
ביונד ביזנס

אחריות תאגידית גם בדרכים

הנחיות ארגון הדיווח העולמי (ה- GRI) לכתיבת דוחות אחריות תאגידית מורכבים מסעיפים רבים הנוגעים לארגון המדווח, פעילותו, תרבות העבודה וכמובן המדיניות החברתית-סביבתית שלו.

בדוח אחריות תאגידית חייב הארגון לדווח אם קיימות הדרכות ומספר שעות הדרכה בנושאים לא מקצועיים (בנוסף על הדרכות מקצועיות) שנותנים ערך מוסף לעובדים, כולל הדרכות לגבי מחלות ומניעתן. נושא אחד שלא מקבל ביטוי בדוח, ושלא ניתן להפריד מעולם ההדרכות, הבטיחות וההשפעה שיש לו על החברה הוא בטיחות בדרכים.

האם יש מקום לנושא בטיחות בדרכים בדוח ה- GRI ? האם זה לא נחשב לחלק מפעילויות הארגון לרווחת עובדיו והחברה בכלל, ולכן כחלק מהאחריות התאגידית של החברה?

בבלוג שלה CSR-reporting, כותבת איליין כהן על הדור הבא (G4) של הנחיות ה- GRI וכוללת את המלצותיה לשיפורם. היא מתייחסת לבטיחות בדרכים כנושא אחריות תאגידית לכל דבר שיש לתת עליו את הדעת גם בדיווח. יש להתייחס לבטיחות בדרכים כאל נושא מהותי שכולל לא רק נסיעות לצרכי עבודה, אלא גם נסיעות פרטיות אם ברכבי חברה או רכבים פרטיים. חינוך לנהיגה נכונה והתנהגות אחראית על הכביש יכול לגרום לשינוי ולהשפיע לא רק על העובדים הנוהגים אלא גם על הקהילה - מה שהופך את העניין לאחריות חברתית לכל דבר.


פרדריק פייג', כותב בבלוג אקולוג'י על יוזמה של הרשות לבטיחות בדרכים הספרדית שפונה לממשלה לחייב חברות לכלול בטיחות בדרכים תחת אחריות תאגידית וכחלק מחוק קיים הנקרא "מניעת סיכונים תעסוקתיים". התיקון לחוק יחייב חברות לדווח על הפעילות וההתקדמות שלהן במניעת תאונות דרכים וביצוע מחקרים על מנת לזהות את הגורמים להן. כמו כן, הרשות לבטיחות בדרכים קוראת לחייב חברות לדווח ולרשום תאונות דרכים הקשורות לעבודה, לעבוד על תיאום טוב יותר בין החברות עצמן לגופים הציבוריים הרלוונטיים, ולשפר את הבטיחות בנסיעות עבודה. דבר נוסף אליו חותרת הרשות הוא יצירת תקן איכות לבטיחות בדרכים שיעודד חברות ועובדים למחויבות לנושא.

ומה לנו בישראל יש להגיד על זה?
ישראל נמצאת במקום ה-12 בעולם בדירוג המדינות בעלות מספר ההרוגים הנמוך ביותר יחסית לאוכלוסיה, אבל ממש אין לנו במה להתגאות... ב- 2010 נפגעו 27735 בני אדם בתאונות דרכים בישראל, מתוכם 349 הרוגים. אז אולי אנחנו לא "מובילים" בתחום הזה בעולם, ואולי אנחנו אפילו במגמת ירידה במספר תאונות הדרכים בשנים האחרונות, אבל אנחנו עדיין לא יכולים לשקוט על השמרים...
אז אמנם בכל הקשור לאחריות תאגידית אנחנו מדשדשים איפה שהוא בבוץ, אבל לפחות בנושא הזה אנחנו מקדימים מדינות אחרות.

בדומה ליוזמה המתרחשת בספרד (אלא שאצלנו זה לא מעוגן בחוק), הרשות לבטיחות בדרכים פיתחה את תכנית "נוהגים אחרת בעסקים" המגייסת את המגזר העסקי לפעילות הסברתית למלחמה בתאונות הדרכים. במסגרת התכנית התחייבו 31 חברות וארגונים להצטרף למאבק בתאונות הדרכים ע"י קיום פעילויות והדרכות מונעות בקרב העובדים והקהילה.

אז מה המקום של בטיחות בדרכים בדיווח?
מטרת הדיווח היא לשקף מדיניות ופעילויות של חברות בנושא אחריות תאגידית, ולגרום לשינוי מעצם הדיווח. אם חברות ידווחו על הפעילות שלהן בנושא בטיחות בדרכים, וכמו שמציעים בספרד - יאלצו לדווח באופן רשמי על כמות התאונות והנפגעים, ועל פעילות המניעה שהן מבצעות, אז גם כאן יש אפשרות לשינוי.

אין ספק שלחברות יש אפשרות לחנך את העובדים שלהם להתנהלות בטוחה בדרכים, ודרכם להגיע ולציבור נהגים רחב ולקהילות שלמות על הולכי הרגל, רוכבי האפניים וכמובן הנהגים שלהם.


איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס

מועדון קיימות - לחברים בלבד

קבוצות וארגונים רבים ומגוונים העונים על צרכים מאוד ספציפיים הם ממש לא משהו חדש. כולנו שמענו על אינספור עמותות לאינספור מחלות (שלא נדע...), ארגונים לכל בן משפחה ולכל מצב משפחתי, קבוצות תמיכה לכל התמכרות ומצב נפשי בכל רגע נתון, ועוד ועוד.

בעולם העסקי נראה שאימצו שיטה זו בכל הקשור לנושא הקיימות. בשנים האחרונות נוצרו התאגדויות "אחריות תאגידית" של חברות מאותו מגזר, ואף התאגדויות מיוחדות לתתי מגזרים.

החלוקה הברורה למגזרים גם בתחום הקיימות מאפשרת לחברות לפתח וליישם פעילויות שיועילו ויתרמו הכי הרבה למאמצי הקיימות שלהן, תוך שהן מתרכזות בנושאים הספציפיים המשפיעים על הסקטור בו הן פועלות.
חברות באיגוד כזה גם מאפשרת לחברות להחליף ביניהן ידע ולשתף פעולה ביוזמות אחריות תאגידית הנוגעות לתחום הפעילות שלהן כמו למשל השקעה במחקר, קידום נושאים מהותיים למגזר ועוד.

חלוקה פרטנית כזו בתחום האחריות התאגידית בהחלט מעצימה כל מגזר ומגזר ויכולה להשפיע רבות על אפקטיביות ה"אחריות" של כל חברה בפרט, והמגזר בכלל. אולם יש לקחת בחשבון שפילוח כזה יכול לפגוע בטיפול בנושאי קיימות המשפיעים על השוק העסקי כולו.

עד כאן בעולם... בארץ חברות עושות את צעדיהן הראשונים בעולם הקיימות, ולכן נושא ההתאגדות כמעט ולא קיים. דוגמא ייחודית הוא פורום חברות המחזור אשר מאגד את החברות למחזור פסולת ומייצג את האינטרסים שלהן.

ניתן לצפות שבעתיד הקרוב מצב זה ישתנה, כשיותר ויותר חברות ישראליות מתחילות לפתח ולהטמיע פעילויות אחריות תאגידית - מכאן, הצעד האורגני הבא הוא שיתוף מידע ולקיחת אחריות משותפת של חברות מאותו סקטור.


איריס רקוביצקי
ביונד ביזנס

צוותים ירוקים

בארגונים רבים בעולם, חלק גדול מהפעילויות הסביבתיות נרקמות מיוזמה של העובדים. קבוצת עובדים הנקראת צוות ירוק, מעלה רעיונות לפעילויות חינמיות או בעלות נמוכה ויוזמת אותן בשיתוף פעולה עם הנהלת הארגון.

כך, מפעילויות ירוקות שיזמו צוותים ירוקים, הצליחה רשות הדואר האמריקנית לחסוך 5 מיליון דולר ב-2010 ולמחזר מעל 222,000 טון של חומרים שונים. המחזור לבד הניב רווח של 13 מיליון דולר וחסך יותר מ-9 מיליון בתשלומים לאתרי פסולת.

לחברה גדולה כמו רשות הדואר האמריקנית, המפעילה 32,000 סניפים, חסכון כזה הוא תוצאה של פעילות מאורגנת למשעי הכוללת את כל חלקי הארגון. זוהי דוגמא טובה לתועלת שניתן להפיק מעידוד העובדים לפעילות ירוקה ומשיתוף פעולה בינם לבין ההנהלה בנושא זה.

בארץ, עדיין לא נרשמו סדרי גודל כאלה, אבל מספר חברות כבר עושות צעדים ראשונים בכיוון.

ביונד ביזנס, כחברת יעוץ בנושא אחריות חברתית וסביבתית, היא בעלת נסיון רב בהכוונה ועזרה לחברות בפיתוח צוותים ירוקים ופעילויות סביבתיות לשם שיפור וייעול התרומה שלהן לאיכות הסביבה בישראל.

איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס