הנחיות ארגון הדיווח העולמי (ה- GRI) לכתיבת דוחות אחריות תאגידית מורכבים מסעיפים רבים הנוגעים לארגון המדווח, פעילותו, תרבות העבודה וכמובן המדיניות החברתית-סביבתית שלו. בדוח אחריות תאגידית חייב הארגון לדווח אם קיימות הדרכות ומספר שעות הדרכה בנושאים לא מקצועיים (בנוסף על הדרכות מקצועיות) שנותנים ערך מוסף לעובדים, כולל הדרכות לגבי מחלות ומניעתן. נושא אחד שלא מקבל ביטוי בדוח, ושלא ניתן להפריד מעולם ההדרכות, הבטיחות וההשפעה שיש לו על החברה הוא בטיחות בדרכים.
האם יש מקום לנושא בטיחות בדרכים בדוח ה- GRI ? האם זה לא נחשב לחלק מפעילויות הארגון לרווחת עובדיו והחברה בכלל, ולכן כחלק מהאחריות התאגידית של החברה?
בבלוג שלה CSR-reporting, כותבת איליין כהן על הדור הבא (G4) של הנחיות ה- GRI וכוללת את המלצותיה לשיפורם. היא מתייחסת לבטיחות בדרכים כנושא אחריות תאגידית לכל דבר שיש לתת עליו את הדעת גם בדיווח. יש להתייחס לבטיחות בדרכים כאל נושא מהותי שכולל לא רק נסיעות לצרכי עבודה, אלא גם נסיעות פרטיות אם ברכבי חברה או רכבים פרטיים. חינוך לנהיגה נכונה והתנהגות אחראית על הכביש יכול לגרום לשינוי ולהשפיע לא רק על העובדים הנוהגים אלא גם על הקהילה - מה שהופך את העניין לאחריות חברתית לכל דבר.
פרדריק פייג', כותב בבלוג אקולוג'י על יוזמה של הרשות לבטיחות בדרכים הספרדית שפונה לממשלה לחייב חברות לכלול בטיחות בדרכים תחת אחריות תאגידית וכחלק מחוק קיים הנקרא "מניעת סיכונים תעסוקתיים". התיקון לחוק יחייב חברות לדווח על הפעילות וההתקדמות שלהן במניעת תאונות דרכים וביצוע מחקרים על מנת לזהות את הגורמים להן. כמו כן, הרשות לבטיחות בדרכים קוראת לחייב חברות לדווח ולרשום תאונות דרכים הקשורות לעבודה, לעבוד על תיאום טוב יותר בין החברות עצמן לגופים הציבוריים הרלוונטיים, ולשפר את הבטיחות בנסיעות עבודה. דבר נוסף אליו חותרת הרשות הוא יצירת תקן איכות לבטיחות בדרכים שיעודד חברות ועובדים למחויבות לנושא.
ומה לנו בישראל יש להגיד על זה?
ישראל נמצאת במקום ה-12 בעולם בדירוג המדינות בעלות מספר ההרוגים הנמוך ביותר יחסית לאוכלוסיה, אבל ממש אין לנו במה להתגאות... ב- 2010 נפגעו 27735 בני אדם בתאונות דרכים בישראל, מתוכם 349 הרוגים. אז אולי אנחנו לא "מובילים" בתחום הזה בעולם, ואולי אנחנו אפילו במגמת ירידה במספר תאונות הדרכים בשנים האחרונות, אבל אנחנו עדיין לא יכולים לשקוט על השמרים...
אז אמנם בכל הקשור לאחריות תאגידית אנחנו מדשדשים איפה שהוא בבוץ, אבל לפחות בנושא הזה אנחנו מקדימים מדינות אחרות.
בדומה ליוזמה המתרחשת בספרד (אלא שאצלנו זה לא מעוגן בחוק), הרשות לבטיחות בדרכים פיתחה את תכנית "נוהגים אחרת בעסקים" המגייסת את המגזר העסקי לפעילות הסברתית למלחמה בתאונות הדרכים. במסגרת התכנית התחייבו 31 חברות וארגונים להצטרף למאבק בתאונות הדרכים ע"י קיום פעילויות והדרכות מונעות בקרב העובדים והקהילה.
אז מה המקום של בטיחות בדרכים בדיווח?
מטרת הדיווח היא לשקף מדיניות ופעילויות של חברות בנושא אחריות תאגידית, ולגרום לשינוי מעצם הדיווח. אם חברות ידווחו על הפעילות שלהן בנושא בטיחות בדרכים, וכמו שמציעים בספרד - יאלצו לדווח באופן רשמי על כמות התאונות והנפגעים, ועל פעילות המניעה שהן מבצעות, אז גם כאן יש אפשרות לשינוי.
אין ספק שלחברות יש אפשרות לחנך את העובדים שלהם להתנהלות בטוחה בדרכים, ודרכם להגיע ולציבור נהגים רחב ולקהילות שלמות על הולכי הרגל, רוכבי האפניים וכמובן הנהגים שלהם.
איריס רקוביצקי
ביונד ביזנס
האם יש מקום לנושא בטיחות בדרכים בדוח ה- GRI ? האם זה לא נחשב לחלק מפעילויות הארגון לרווחת עובדיו והחברה בכלל, ולכן כחלק מהאחריות התאגידית של החברה?
בבלוג שלה CSR-reporting, כותבת איליין כהן על הדור הבא (G4) של הנחיות ה- GRI וכוללת את המלצותיה לשיפורם. היא מתייחסת לבטיחות בדרכים כנושא אחריות תאגידית לכל דבר שיש לתת עליו את הדעת גם בדיווח. יש להתייחס לבטיחות בדרכים כאל נושא מהותי שכולל לא רק נסיעות לצרכי עבודה, אלא גם נסיעות פרטיות אם ברכבי חברה או רכבים פרטיים. חינוך לנהיגה נכונה והתנהגות אחראית על הכביש יכול לגרום לשינוי ולהשפיע לא רק על העובדים הנוהגים אלא גם על הקהילה - מה שהופך את העניין לאחריות חברתית לכל דבר.
פרדריק פייג', כותב בבלוג אקולוג'י על יוזמה של הרשות לבטיחות בדרכים הספרדית שפונה לממשלה לחייב חברות לכלול בטיחות בדרכים תחת אחריות תאגידית וכחלק מחוק קיים הנקרא "מניעת סיכונים תעסוקתיים". התיקון לחוק יחייב חברות לדווח על הפעילות וההתקדמות שלהן במניעת תאונות דרכים וביצוע מחקרים על מנת לזהות את הגורמים להן. כמו כן, הרשות לבטיחות בדרכים קוראת לחייב חברות לדווח ולרשום תאונות דרכים הקשורות לעבודה, לעבוד על תיאום טוב יותר בין החברות עצמן לגופים הציבוריים הרלוונטיים, ולשפר את הבטיחות בנסיעות עבודה. דבר נוסף אליו חותרת הרשות הוא יצירת תקן איכות לבטיחות בדרכים שיעודד חברות ועובדים למחויבות לנושא.
ומה לנו בישראל יש להגיד על זה?
ישראל נמצאת במקום ה-12 בעולם בדירוג המדינות בעלות מספר ההרוגים הנמוך ביותר יחסית לאוכלוסיה, אבל ממש אין לנו במה להתגאות... ב- 2010 נפגעו 27735 בני אדם בתאונות דרכים בישראל, מתוכם 349 הרוגים. אז אולי אנחנו לא "מובילים" בתחום הזה בעולם, ואולי אנחנו אפילו במגמת ירידה במספר תאונות הדרכים בשנים האחרונות, אבל אנחנו עדיין לא יכולים לשקוט על השמרים...
אז אמנם בכל הקשור לאחריות תאגידית אנחנו מדשדשים איפה שהוא בבוץ, אבל לפחות בנושא הזה אנחנו מקדימים מדינות אחרות.
בדומה ליוזמה המתרחשת בספרד (אלא שאצלנו זה לא מעוגן בחוק), הרשות לבטיחות בדרכים פיתחה את תכנית "נוהגים אחרת בעסקים" המגייסת את המגזר העסקי לפעילות הסברתית למלחמה בתאונות הדרכים. במסגרת התכנית התחייבו 31 חברות וארגונים להצטרף למאבק בתאונות הדרכים ע"י קיום פעילויות והדרכות מונעות בקרב העובדים והקהילה.
אז מה המקום של בטיחות בדרכים בדיווח?
מטרת הדיווח היא לשקף מדיניות ופעילויות של חברות בנושא אחריות תאגידית, ולגרום לשינוי מעצם הדיווח. אם חברות ידווחו על הפעילות שלהן בנושא בטיחות בדרכים, וכמו שמציעים בספרד - יאלצו לדווח באופן רשמי על כמות התאונות והנפגעים, ועל פעילות המניעה שהן מבצעות, אז גם כאן יש אפשרות לשינוי.
אין ספק שלחברות יש אפשרות לחנך את העובדים שלהם להתנהלות בטוחה בדרכים, ודרכם להגיע ולציבור נהגים רחב ולקהילות שלמות על הולכי הרגל, רוכבי האפניים וכמובן הנהגים שלהם.
איריס רקוביצקי
ביונד ביזנס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה