GSK רומניה - אמון ושקיפות מעל הכל

בחודשים האחרונים עמלנו בביונד ביזנס על דוח אחריות תאגידית ל- (GSK) GlaxoSmithKline ברומניה. ענקית התרופות ומוצרי ההיגיינה שכולנו מכירים (למשלAquafresh, Tums ) פועלת ביותר מ- 100 מדינות ברחבי העולם, מעסיקה יותר מ- 97,000 עובדים, ורושמת רווחים של מעל ל- 27 מיליארד יורו (ב- 2011).GSK  רומניה  מעסיקה כ- 1000 עובדים ומורכבת מארבעה עסקים שונים – חברת פארמה, חברה למוצרי צריכה בריאותיים, וחברות הפצה וייצור המייצאות לכ- 80 מדינות.

חברת GSK  העולמית מדווחת על האחריות התאגידית של הארגון כבר משנת 2002 על פי הנחיות ה- GRI. דוח האחריות התאגידית 2011 שלGSK  רומניה הינו הדוח הראשון של החברה הרומנית והוא נכתב על פי הנחיות ה- GRI  ברמה B.

GSK רומניה היא חברת הפארמה הראשונה ברומניה לפרסם דוח אחריות תאגידית, והחברה הראשונה במדינה להיות מחזיקת עניין רשמית של ארגון ה- GRI.  GSK  רומניה מפגינה רמת שקיפות גבוהה וחריגה לשוק המקומי, בו רק שבע חברות פרסמו דוחות אחריות תאגידית מ- 2006 ועד היום, מתוכן שש פרסמו דוחות GRI.

הנושא העיקרי של הדוח הוא אמון – נושא רגיש בימים אלה של משבר כלכלי עולמי שערער את אמון הצרכנים לא רק בחברות הגדולות אלא גם בשיטה כולה.
כותרת הדוח, בהתאמה, היא "Valuing Your Trust" ומשקפת את הערכים של GSK  רומניה ואת הדגש שהחברה שמה על חשיבות האמון הציבורי וכיצד היא בונה אמון זה עם מחזיקי העניין שלה.

GSK  רומניה פועלת על פי ערכי החברה הגלובלית ומתאימה אותם לאתגרים וההזדמנויות הרלוונטיות לשוק המקומי ולמחזיקי העניין ברומניה. ערכים אלה מתמקדים בשיפור איכות החיים של אנשים בעולם, לחיים בריאים יותר וארוכים יותר. ברומניה ערכים אלה מקבלים משנה תוקף שכן מערכת הבריאות המקומית חסרת מימון והנהגה נאותים מה שגורם לכך שהרפואה לא נגישה לאזרחים רבים ברומניה, ולכך שתוחלת החיים ברומניה היא הנמוכה ביותר באירופה.

הדוח הושק בתחילת אוקטובר במסיבת עיתונאים חגיגית, שלא רק באה לקדם ולבשר את פרסום הדוח אלא גם לקדם את ארגון ה- GRI  ברומניה ולהעלות את המודעות בקרב הקהילה העסקית לנושא הדיווח של אחריות תאגידית.

איליין כהן, כמלווה ושותפה מרכזית של GSK  רומניה בתהליך כתיבת הדוח לקחה חלק באירוע ההשקה וכתבה בבלוג שלה על הארוע והדוח. ניתן לקרוא בהרחבה על כך בבלוג שלה.

אפקט הפרפר 

או איך פרסום דוח אחריות תאגידית של חברה ברומניה, יכול להשפיע על חברה ב...סין למשל...

הכניסה שלGSK   רומניה לקבוצת המדווחות מעודדת הן במישור המקומי והן במישור העולמי. השוק הרומני עדיין צעיר מאוד ולא מפותח מבחינת אחריות תאגידית, וכל חברה שמדווחת מעלה את המודעות ואת סף התחרותיות בנושא זה מבחינה מקומית. בנוסף, חברה מקומית כזו שמפרסמת דוח משפיעה במישור הגלובלי על ידי כך שהיא משמשת דוגמא לחברות נוספות ומייצרת שיח ועניין בנושאים המהותיים לחברות מקומיות אחרות (במדינות שונות) באותו מגזר. גם כאן כמובן יש אלמנט של תחרותיות – כשחברת פארמה מקומית אחת מפרסמת דוח היא מבססת רף חדש שחברות אחרות (אם באותו תאגיד גלובלי, או בתאגיד אחר) יהיו חייבות להתייחס אליו במוקדם או במאוחר.

 

לקריאת דוח האחריות התאגידית 2011 של GSK העולמית לחצו כאן

לקריאת הדוח של GSK  רומניה לחצו כאן

 

איריס רקוביצקי
ביונד ביזנס

על מעורבות עובדים, ציניות, קשתות ודובים

בעולם האחריות התאגידית מדברים הרבה על מעורבות עובדים ועל החשיבות שברתימת העובדים להשגת מטרות הארגון בתחום זה. מעבר להשגת מטרות אלה, מעורבות עובדים תורמת לבניית וביסוס מערכת יחסים של אמינות ונאמנות בין העובד לארגון, וכתוצאה מכך – לשגשוגם של שני הצדדים.

עובדים בסה"כ מעריכים ונהנים לעבוד במקום עבודה שמטפח לא רק הישגים כלכליים, אלא גם ערכים של אחריות לחברה ולסביבה, אבל – הם גם מסוגלים לזהות בקלות כשפעילויות בתחום זה נעשות מתוך ניצול ציני, ושההנהלה לא מאמינה ולא מחויבת למטרות אלה.

מסיבות אלה, רתימת העובדים למאמצי הארגון בתחומים אלה הוא לעיתים אתגר רציני בפני עצמו. אז מה תעשה חברה שבאמת ובתמים רוצה להשקיע בחברה ובסביבה? איך תוכל לרתום את העובד העסוק, הציני, שהיה רוצה שהנהלת החברה שלו באמת תרצה לשנות את העולם, אבל חושב  שבסופו של דבר מה שחשוב להם זו (אך ורק) השורה התחתונה...?

יש מספר אלמנטים שכדאי לשים לב אליהם בתקשורת לעובדים בנושאי אחריות תאגידית. אספתי כאן כמה טיפים שמצאתי בפוסט ב- Sustainable Business Forum לתקשורת ויצירת מערכת יחסים נכונה, תורמת ורותמת:

נסו לא להביא את העובדים שלכם לסף דמעות...

עובדים נוטים למחוק ולהתעלם מהודעות ומסרים שמראים ילד קטן מקבל דובי כתרומה מתאגיד ענק המגלגל מיליונים... (הציניות גברה עלי...). זה לא כי לא אכפת להם מהילד הקטן, זה פשוט כי הם עסוקים בלעמוד ביעדים ואין להם זמן אליו או לדובי שלו...

כדי לרתום את תשומת הלב של העובדים, את הרצון שלהם להיות מעורבים וכדי לרכך את הציניות, חשוב שהמסר יהיה קצר וקולע, ומרגש אך לא "שמאלצי". רעיון טוב יהיה לחבר מסר לא פורמלי, אלא חברי ומזמין, ולעשות שימוש במדיה החברתית.

 גאוות יחידה

דוגמא לתרומה של עובדים שתשפר איכות חיים

עובדים רוצים להיות גאים במקום העבודה שלהם, וכשזה אכן המצב – הם חברת הפרסום והיח"צ הכי טובה שאפשר לבקש, הם שגרירי החברה שפזורים על פני טריטוריות שונות ומכסים אוכלוסיות שלמות של לקוחות פוטנציאליים.

כשהחברה מעורבת בפעילויות אחריות תאגידית, יש לעובדים סיבה טובה להיות גאים בה. חשוב לתקשר לעובדים מה נעשה בתחום, לדאוג שהם מעודכנים בתוצאות הפעילויות, ובהשפעה של החברה על הקהילה והסביבה – לא רק לזרוק מספרים של כמה כסף הם תרמו, אלא על כמה אנשים השפיעו, על מי ואיך.... חשוב גם להדגיש את התרומה של העובדים להישגים אלה ואת החשיבות שבמעורבותם.

גאוות יחידה 2

העובדים הם שגרירים לא רק בשוק הכלכלי, אלא גם בשוק העבודה. חברות כבר מזמן הבינו את הבונוס הגדול שבשיטת הגיוס "חבר מביא חבר", ודואגות ליידע את העובדים על משרות פתוחות ואף לתגמל אותם על גיוס מוצלח שהגיע דרכם. עובדים ממליצים לחבריהם להצטרף לחברה אם הם מרגישים שכדאי להם, ולכן חברה שיש לה מוניטין שהיא דואגת לעובדים שלה תרוויח הון אנושי איכותי שמאמין בחברה ומחויב לה.

תשתיות חזקות

לעובדים קל יותר להיות מעורבים כשיש להם תשתית מוכנה. חושב לייצר לעובדים הזדמנויות ופלטפורמות של אחריות חברתית בהן יוכלו להשתלב, לתרום מהכישורים שלהם ולהרגיש שהם משפיעים לטובה בתחום שמעניין אותם.

 

דוגמא ל"שמאלצ"...

לסיכום, חברות רבות מפרסמות סיפורים מרגשים על תרומתם לקהילה, תמונות של ילדים שמחים על רקע של קשת (בשמיים או מצוירת על הקיר של הבניין שהיה לפני שניה חורבה) ועוד אלמנטים מקדמי דמעות ומוניטין, אבל במקרים רבים בין המסרים והתמונות לבין ההתנהלות האמיתית של החברה בנושאי אחריות תאגידית, יש פער עצום שאולי לא נראה מחוץ לחברה – אך שהעובדים לא יכולים לפספס. ולכן, קודם כל, לפני שמנסים לרתום את העובדים, חברה צריכה לעמוד מאחורי ההצהרות שלה ולהפגין מחויבות שכוללת את ההנהלה כולה. 

כי כמו שהזכרתי קודם – העובדים יכולים להריח ציניות ו"מריחות" מקילומטרים וכדי שהם יאמינו שיש כאן כוונה אמיתית לשנות ולהשפיע, הנהלת החברה צריכה קודם כל להאמין בכך בעצמה.

ספרו לנו מה דעתכם

 מה יותר מאתגר – רתימת ההנהלה לאחריות תאגידית? או רתימת העובדים?

איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס

ריו +20 – מסתכלים על חצי הכוס המלאה

גם זה מאחורינו – ועידת ריו+20 התקיימה בשבוע שעבר בהשתתפות נציגים מכ- 100 מדינות ועוד כ- 45,000 משתתפים נוספים. למי שלא מכיר, הועידה היא יוזמה של האום ודנה בפיתוח בר קיימא. הגיעו אליה ראשי מדינות, מובילי דיעה, אישים מובילים בעולם העסקי, אנשי סביבה ו... מפגינים כמובן... בסה"כ זה בהחלט היה האירוע של העשור וכלל שיחות רבות בנושא "יחסינו (עם כדור הארץ) לאן?", אבל קצת פחות מדי תוצאות.

בלוגרים וכתבים ברחבי הרשת, ובכל השפות סקרו את אירועי הועידה ונתנו את דעתם לגבי המסקנות, התוצאות (או יותר נכון חיסרונן), וחוסר המחויבות הכללי שהורגש שם. מכיוון שהמדינות שכביכול אמורות לקחת חלק בפיתוח בר קיימא, לא מעוניינות להתחייב לפעולות שעלולות לפגוע בהתפתחות שלהן, הכדור נזרק חזרה למגרש של המגזר העסקי – משהו בסגנון של: "זה הבלגן שלכם, עכשיו תנקו אותו". אבל... מי הרשה להם לבלגן?

כלומר, יוזמות של חברות עסקיות, שחלקן גם הגיעו לועידה וחשפו יעדים סביבתיים אמיצים, לא יספיקו למאמץ הגלובלי. מדינות חייבות לשנס את מותניהן  ומחוקקיהן, לעגן רגולציות ולהזרים כספים לטובת פיתוח בר קיימא.

זו אמנם אמירה פשטנית וכללית... אבל באתי לתת סקירה ולא ניתוח כלכלי-פוליטי של יחסי ממשל- עסקים בזירה הבינלאומית...

ראשי מדינות הגיעו (כמעט כולם)

 כל המי ומי הגיעו לועידה - אבל מי לוקח אחריות?

נציגים מהמגזר העסקי הגיעו
בתמונה פול פולמן מנכל  Unilever

ולחצי הכוס המלאה...

בכל זאת כמה מדינות הצליחו להתחייב למשהו: ברזיל, דנמרק, צרפת ודרום אפריקה יצרו קבוצה שנקראת "חברי פסקה 47". פסקה 47 בהסכם שנחתם בועידה תומכת בקידום דיווח אחריות תאגידית. ארבע המדינות הזמינו את ה- GRI  ואת ה- UN Environment Program (UNEP) להצטרף אליהם ליוזמה וביחד לקרוא לעוד מדינות לעגן דיווח אחריות תאגידית בחוק.

ארבע המדינות היוזמות הן כבר מובילות בתחום זה ולכל אחת מהן רגולציה הכוללת חברות עסקיות החל מהיקף מסוים, או אלה הנסחרות בבורסה המקומית. הרעיון של היוזמה הוא לקדם את נושא השקיפות והדיווח ולשתף מדינות אחרות בנסיון והידע שיש לארבע במדינות היוזמות בתחום זה. החזון של הקבוצה מתמקד בכך ששקיפות ולקיחת אחריות הם אלמנטים בסיסיים בחיזוק התרומה של המגזר העסקי לפיתוח בר קיימא גלובלי.

חובת הדיווח בדנמרק למשל, הניב תוצאות יפות עד כה: חברות מדווחות אשר כבר מתנהלות בצורה אחראית זוכות ליתרון תדמיתי ולמוניטין טוב יותר בשוק הגלובלי, ומצליחות ליצור ערך למחזיקי העניין שלהן. הדיווח וחשיפת המידע יוצרת תחרות ומניעה חברות אחרות לפעילות דומה.

כלומר, הדיווח כמקדם פיתוח בר קיימא.

בדרום אפריקה מצפים כי התנהלות אחראית של חברות ודיווחן על כך יוביל ליצירת משרות "ירוקות", יפתח נתיבי השקעה וייצוא חדשים, יתמוך ביצירת כלכלה המבוססת על ידע ויאפשר לדרום אפריקה להוביל את התחום.

Achim Steiner, סגן מזכ"ל האום ומנהל ה- ,UNEP אומר שמחויבות לדיווח יכולה לחזק את מגמת ההשקעה בפיתוח בר קיימא ולעזור לסגור את הפער הקיים בין השאיפות והיעדים להשגת עתיד בר קיימא, לבין המציאות הקיימת.

בחודשים הקרובים תיערך פגישת הפתיחה ליוזמה בה ירקמו השותפים לקבוצה את דרך הפעולה, היקפה והיעדים.   נאחל להם בהצלחה!

*ציטוטים וחומר רקע:  Sustainableplanet.com, Washigtonpost.com

איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס

מי אמר שאין כסף באחריות תאגידית?

כל מי שקצת מתעניין ומתעדכן בעולם האחריות התאגידית יודע שאחת הדוגמאות להתנהלות אחראית, אסטרטגיה ברת קיימא והצלחה עסקית היא חברת Marks & Spencer הבריטית.

מאז 2007 עובדת החברה על פי החברה תכנית אחריות תאגידית מפורטת הנקראת Plan A, ושכוללת ניהול אחראי של כל פעילויות הארגון וספקיו.

בדוח האחריות התאגידית האחרון של החברה, אשר התפרסם ביוני,

How We Do Business Report 2012 , סוקרת החברה בשקיפות כמעט מלאה (רמהB  של ה- GRI) את פעילותיה והישגיה בתחום זה בחמש השנים האחרונות, מאז הושקה התכנית.

לפני שנראה מה אפשר להשיג אם באמת מנסים... הנה סקירה קצרה על Marks & Spencer לטובת מי שקצת פחות מכיר:

• Marks & Spencer היא רשת חנויות המוכרת בגדים, מוצרים לבית ומזון איכות.
• רווחי הקבוצה כולה ב- 2011:  9.9 מיליארד פאונד (15.5$ מיליארד).
• 21 מיליון לקוחות מבקרים בחנויות החברה בכל שבוע
• לחברה יותר מ- 2,000 ספקים ברחבי העולם
• מעסיקה יותר מ-81,000 עובדים בבריטניה ובעולם.

ב- 2007, כשהושקה Plan A הציבה Marks & Spencer 100 יעדים בנושאי חברה, סביבה, התנהלות עם ספקים ועובדים ועוד. מאז, עובדת החברה בכל ממשקיה להטמעת ערכי הקיימות ולהשגת היעדים. כיום יש לחברה מערך אחריות תאגידית חזק ומוטמע היטב אשר כולל את כל עובדי החברה, מהמוכרים בחנויות, עובדי המחסן ועד להנהלה הבכירה.

כמו כן, החברה דואגת לערב את קהל לקוחותיה ולהטמיע גם בהם התנהגויות חדשות ואחראיות יותר. מעורבות ומחויבות כלל העובדים ועירוב הלקוחות בתהליך הן כנראה הסיבות העיקריות לכך שהחברה מצליחה להשיג את מירב היעדים.

אז איפה הם עומדים?

• 138 מ- 180 היעדים שהוצבו החל מ- 2007, הושלמו. כולל מחזור הפסולת (100% מחזור בכל פעילות החברה) והסמכת החברה כמאוזנת פחמנית.
• 30 יעדים נמצאים בתהליך
•  אי עמידה בזמנים שנקבעו ב- 6 יעדים
• 6 יעדים לא הושגו – אחד מהם הוא היעד להגיע לכך ש- 10% ממכירות הכותנה בחנויות יהיו מכותנת Fairtrade. הסיבה לכשל בהשגת יעד זה היא המורכבות שבשרשרת האספקה בתחום הכותנה.

ולשורה התחתונה...

מאמציה של Marks & Spencer השתלמו לא רק מבחינה עקרונית וערכית (שזה כמובן הכי חשוב), אל גם מבחינה כלכלית. החברה מחשבת את התועלת הכלכלית של תכנית Plan A כשוות ערך ל- 185 מיליון פאונד (290$ מיליון) מאז השקתה, זאת בעיקר בעקבות התייעלות שנובעת באופן ישיר ועקיף מהתנהלות תהליכים ברי קיימא במישורים שונים בחברה.

בשנה האחרונה בלבד התועלת שווה ל- 105 מיליון פאונד (165$ מיליון).

אמנם אני לא באה מתחום הכסף (כך מזכיר לי כל יום הבנקאי שלי...), אבל אי אפשר להתווכח עם תכנית אחריות תאגידית שתורמת כך לרווחי החברה. Marks & Spencer הצליחה למקסם את התועלות מ- Plan A כך שהיא חוסכת כסף בעקבות ההתנהלות האחראית והיעילה, ושומרת על תדמית חיובית ביותר של החברה והמותג בעיני הצרכן.

Marks & Spencer היא בהחלט דוגמא מצוינת לחברה שמצליחה לקיים בשלום ואחווה, זה לצד זו, אחריות תאגידית והצלחה עסקית.

עם קצת רצון, השקעה וחברת יעוץ טובה... גם החברה שלכם יכולה!

איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס

כנס: הטמעת אחריות תאגידית בזירה רבת תמורות 3 ביוני 2012

... זה היה נושא המפגש שנכחתי בו אתמול ושנערך במסגרת שיתוף הפעולה של המרכז לאחריות תאגידית בביה"ס למנהל עסקים של המכללה למנהל וארגון מעלה.

מפגש זה היה סיכום השנה של סדרת הרצאות בנושאי צדק חברתי ואחריות תאגידית שנועדה להוות במה לרעיונות והחלפת דעות. המפגש כלל הרצאה של David Grayson, פרופסור לאחריות תאגידית, וראש המרכז לאחריות תאגידית Doughty  באוניברסיטת Cranfield  בבריטניה.

קצת רקע על "המרכז לאחריות חברתית תאגידית"

הרעיון לסדרת ההרצאות בנושאי אחריות תאגידית נולד בעקבות חזונו של פרופ' עדי ערמוני, דיקאן בית הספר למנהל עסקים, לפתח ולהוביל תחום זה בביה"ס למנהל עסקים של המכללה. זאת מתוך ההבנה כי נושא האחריות התאגידית הוא בימינו, בלתי נפרד ממנהל עסקים. במוסדות אקדמיים מובילים בעולם, נושא זה הוא חלק מתכנית הלימודים מזה מספר שנים וחשוב להטמיעו גם בישראל.

ביה"ס מציע מגוון קורסים כגון אתיקה, אחריות סביבתית, השקעות אתיות, קיימות וכדומה. לימודי האתיקה והאחריות החברתית אף הוכנסו ללימודי החובה לתואר ראשון ושני.

"המרכז לאחריות חברתית תאגידית" נוסד בבית הספר לפני כשנתיים, ובראשו עומדת היום תת אלוף (מיל.) ח"כ לשעבר, עמירה דותן.

אז מה היה במפגש המסכם?

הרצאה של David Grayson

הבוקר החל עם הרצאתו של David Grayson: 

 "Regaining Trust - Embedding Corporate Sustainability in a  Troubled  Reality"

ההרצאה נגעה באחריות ובאתגר של אנשי האחריות התאגידית בארגונים בניהול הנושא בתקופה זו של שינויים כלכליים וחברתיים. שינויים אלה מתבטאים בחוסר אמון ברמה הגלובלית של הציבור בחברות עסקיות ובקפיטליזם בכלל. Grayson נתן רקע רב על התקופה בה אנו נמצאים עכשיו ועל האתגרים העומדים בפני המין האנושי, כגון גידול האוכלוסייה, אורבניזציה ומעמד הביניים המתרחב. אלו מגמות שגורמות לדלדול המשאבים הטבעיים של כדור הארץ, ובכך מהוות סיכון גם לחברות עסקיות.

נושא מרכזי נוסף בהרצאה היה אחריות תאגידית כהזדמנות לפיתוח עסקי, לתהליכים בתוך הארגון, לתקשורת עם מחזיקי העניין ולחדשנות.

דוגמא מעניינת שנתן Grayson היא של חברת הפרמצבטיקהGSK  אשר בכך שפתחה את החומר המדעי שברשותה לחוקרים ברחבי העולם (Open Innovation), שינתה את המודל העסקי שלה לזה שמתבסס היקפים גדולים יותר של ייצור ומכירה וכמו כן בזכות שיתוף הידע מורידה החברה עלויות וסיכונים.

לסיכום הדגיש Grayson את חשיבות השקיפות, לקיחת האחריות והתקשורת בעיקר בזמנים אלה של התערערות האמון בשיטה הקפיטליסטית והתעוררות הצרכנים. כמו כן הדגיש כי חשובה ביותר 'אותנטיות' בהנהגה, בעיקר היום – שלצרכנים יש אפס סבלנות להנהלה (ולהנהגה פוליטית) רומסת ומנצלת... (זו תוספת קטנה שלי – א.ר.)

חלק שני – דיון סוער על אחריות והחברה הישראלית

הנחו: 

מומו מהדב, מנכ"ל מעלה

טליה אהרוני, הקתדרה לאחריות תאגידית, המכללה למינהל

השתתפו: 

פרופ' עדי ערמוני - דיקאן בית הספר למינהל עסקים

ד"ר עידו באום – ראש התכניות המשולבות בבית הספר למשפטים

ד"ר אווה ברגר – דיקאן בית הספר תקשורת

ד"ר קרן פרידמן – מדעי ההתנהגות

מטרת הדיון על פי התכנייה היתה "לשרטט מתווה למאפייניו ועתידו של תחום האחריות התאגידית לאור המחאה החברתית, המשברים הכלכליים והתגברות הרגולציה." בפועל, הדיון הלך למקומות קצת אחרים ולא פחות מעניינים כשבמרכזו דיון על החברה הישראלית בכלל ולא רק בהקשר אחריות תאגידית.

תמה מרכזית בדיון, שהועלתה על ידי ד"ר אווה ברגר עסקה במשבר הנרטיבי שהחברה שלנו חווה היום. סיפורים נרטיבים שקשורים לאהבת המולדת, ישראליות, לאומיות, ויהדות הוחלפו בשנים האחרונות בנרטיבים קפיטליסטיים למשמעות החיים, למשל - "shop until you drop"...

אך לאחר כמה עשורים כאלה, החברה שלנו כבר לא מסתפקת בנרטיב הזה, וכך נוצר משבר נרטיבי.

נרטיב חדש וחובק עולם נמצא בקיימות, באחריות חברתית וסביבתית וברעיון של אחריות כלפי הדורות הבאים.

נושא נוסף שכיכב בדיון הוא נושא הרגולציה, ועד כמה היא באמת יכולה להביא לשינוי... אם חברות לא מעוניינות ברגולציה, הן ימצאו דרך למתן אותה ובמקומות שכבר יש רגולציה יש תמיד ניסיון מצד המגזר העסקי לשנות אותה.

כך שבעצם אנו אומרים שכדי שאחריות, אתיקה ושקיפות יהיו אפקטיביים הם צריכים לבוא ביוזמת העסקים עצמם, ולא רק מהרגולטור. מכאן שיש חשיבות עצומה לכך שחברות ינהגו כפי שהן מטיפות, כלומר– Walk the Talk, וכמו כן לכך שהאחריות תהיה חלק בלתי נפרד ממגמת ההנהלה.

כמה מילים אחרונות שתמיד טוב להזכיר...

הנושאים המרכזיים בכנס מזכירים לנו שוב שכדי שאחריות תאגידית תשגשג, כל מה שצריך זו קרקע פורייה – לחץ ציבורי וצרכני, חברה שדורשת שינוי (בעקבות משבר נרטיבי), לקיחת אחריות ושקיפות (אפילו לפני רגולציה), חדשנות, הנהלה מחויבת ו"אותנטית", מערך ארגוני מעורב לכל אורך הארגון...

ודבר אחרון, המלצה אישית שלי - גם חברת ייעוץ טובה לא תזיק...

איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס