יום רביעי, 14 במרץ 2012

כל מה שרציתם לדעת על תקן 10000 - ניהול אחריות חברתית

בין שלל התקנים של מכון התקנים הישראלי, ישנו תקן אחד ספציפי שמאפשר לחברות לקבל "סטמפה" על מערך האחריות החברתית שלהן – זהו תקן 10000. התקן מיישם גישה מערכתית לאחריות חברתית, ומספק לחברות הנחיה של צעד אחר צעד בתכנון ויישום מערך זה.

מי ולמה צריך את תקן 10000?

כבר דובר רבות על הקשר החיובי שבין הביצועים החברתיים של ארגון לבין הביצועים הפיננסיים שלו. המחקרים מורים על כך שאחריות חברתית של ארגון משפיעה לטובה על התדמית שלו בעיני העובדים, הלקוחות ומחזיקי עניין אחרים ולכן גם מסייעת להצלחתו הפיננסית. מעבר לכך, הטמעת מערך אחריות חברתית כחלק ממכלול האחריות התאגידית של הארגון תורמת רבות להתייעלות תהליכים בארגון, ובכך לביצועים פיננסיים טובים יותר.

תקן 10000 נועד לכל חברה או ארגון שהפנימו את הקשר הזה שבין אחריות חברתית להצלחה עסקית, ומעוניינים לקחת את הצעד הבא, וליצור "מערכת ניהול חברתי" אשר תסייע להביא לפועל אסטרטגיות ויוזמות בתחום זה בצורה היעילה ביותר, למקסם את ה- ROI של יוזמות אלה לארגון, ולהראות מחויבות ורצינות למחזיקי העניין.


לוגו של תקן 1000 - מכון התקנים הישראל

איך מקבלים את תקן 10000?

כמו כל מהלך עסקי, גם זה מתחיל במיפוי הנושאים הרלוונטיים, שכולל בתוכו זיהוי והערכה של פרקטיקות קיימות, ושל פערים, סיכונים והזדמנויות. לאחר המיפוי יש לפתח אסטרטגיה הכוללת גם כתיבת מדיניות אשר תבהיר את כוונות ההנהלה הבכירה ותנחה לגבי כיוונים ויעדים. כשיש אסטרטגיה ביד, כל שנותר הוא לקבוע מי עושה מה (חלוקת אחריות). כמובן שכל זה לא שווה כלום אם אין בקרה ודיווח על התהליך והתוצאות.

בתהליך המיפוי, בניית האסטרטגיה והבקרה התקן מבקש התייחסות למגוון רחב של נושאים חברתיים (ולא רק לרובד הראשון – תרומות והתנדבות בקהילה):

סביבת עבודה וזכויות עובדים, זכויות אדם ואזרח, איכות הסביבה, מעגל חיי המוצר, שיווק וצרכנות, אתיקה וניהול, ממשל תאגידי, שקיפות ודיווח, וקהילה כמובן. ובקיצור – כל נושאי האחריות התאגידית.

על מנת לעבור את תהליך ההנעה והיישום בצורה היעילה, החלקה והטובה ביותר, מומלץ להסתייע ביועצים חיצוניים אשר מתמחים בניהול מערכת אחריות חברתית.

ביונדביזנס מתמחה בליווי ארגונים בתהליכי בניית אסטרטגיה והטמעת אחריות תאגידית, ובתוך כך גם תקן 10000. אנו מציעים ללקוחותינו יעוץ והכוונה בכל הקשור לנושא זה ומחויבים לתמוך ולסייע לכל אורך הדרך.

לפרטים נוספים ניתן לפנות אלינו למייל: info@b-yond.biz

ניתן לקרוא עוד על תקן 10000 באתר מכון התקנים הישראלי: http://www.sii.org.il/135-1549-he/SII.aspx

איריס רקוביצקי
ביונד ביזנס

יום שני, 12 במרץ 2012

'הלורקס' של ד"ר סוס - על כלכלה וחיות אחרות

בשבוע שעבר יצא למסכים בארה"ב סרט המבוסס על סיפור של ד"ר סוס - The Lorax . הסרט נמצא במקום הראשון בקופות וגרף כ-$70.7 מיליון בסוף השבוע האחרון. כמו כל סרטי ד"ר סוס, הסרט מיועד לילדים אך יש בו תובנות וסבטקסט שמיועדים למבוגרים.

תשאלו למה אני כותבת פתאום על סרטים?

לא, עדיין לא מוניתי למבקרת קולנוע מטעם ביונד ביזנס... לסרט הלורקס (זהו שמו בישראל) יש ערך מוסף מעבר להיותו סיפור מקסים עם דמויות פרי דמיונו הפרוע של ד"ר סוס – לימודי קיימות ואחריות תאגידית. את נושא שימור הסביבה ניתן לזהות כמעט מיד – דמות חיצונית (ה'וואנסלר') מגיעה לעולם קסום ומתחילה לכרות עצים לטובת ייצור מוצר "שכולם צריכים". כריתת העצים לא מפסיקה עד שהם נגמרים והיצורים נאלצים לעזוב מפאת זיהום אויר והרס של עולמם הקסום.

אך נושא האחריות הסביבתית הוא רק השכבה הראשונה... המבוגרים שבינינו שקצת מחוברים לדרכי העולם הכלכלי כיום ישימו לב לעוד שכבה המביאה את המתח התמידי בין פעילות עסקית החותרת לרווחים מידיים, לבין זו השואפת לבניית ערך מוסף לטווח ארוך וקיימות.



הלורקס
http://www.traileraddict.com/trailer/the-lorax/trailer

לפני שעוזבים היצורים את עולמם, חורט הלורקס (הדמות המרכזית בסרט) על אבן את המילה Unless. רוב הפרשנויות למילה מדברות על כך שהיא מתייחסת לסביבה – "אם לא נפסיק להרוס את כדור הארץ, אז...", אבל בעקבות כתבה שמצאתי ב- Huffington Post אני רוצה להציע כמה פרשנויות נוספות, שקושרות את הסיפור ואת 'Unless' לכלכלה העולמית:

  • אלא אם תאגידים יעמדו בפני הפיתוי של רווח קצר מועד, אנו מסתכנים בוויתור מוחלט על קיימות ויצירת ערך מוסף. כך בסרט ה'וואנסלר' בוחר למקסם את רווחיו המיידיים על ומתעלם מההשלכות ארוכות הטווח של פעילותו.
  • אלא אם ארגון יאמץ ויטמיע בצורה מלאה את מערכת הערכים של אחריות תאגידית, הוא מסתכן בכך שיהפוך ללא רלוונטי, מיושן. נושא האחריות החברתית-סביבתית הפך למנדט בשנים האחרונות וחברות שלא לוקחות חלק בכך עלולות לאבד את אמונם ועסקיהם של לקוחות, צרכנים ומשקיעים. בסרט, אילו ה'וואנסלר' היה פועל באחריות, ולמשל נוטע עצים חדשים במקום אלה שכרת, יכול היה להמשיך ולהניב רווחים אל תוך העתיד.
  • אלא אם ארגונים יאמצו ראייה רחבה יותר של תפקידן ומטרתן בחברה (מעבר לרווח למשקיעים), נגיע גם אנו לסופו של הלורקס. עלינו לזכור שמקסום אינסופי של רווחים הוא בחירה ולא חובת הארגון (מקסום הרווח הוא חובה חוקית של ארגון רק לפני מכירתו), ויותר מכך יכול לשים את הארגון בסיכון שכן הוא עלול לבוא על חשבון אינטרסים אחרים שלו, כמו למשל במקרה של הלורקס – הכחדת זן העצים לו היתה החברה זקוקה לצרכי ייצור...

הספר הלורקס, עליו מבוסס הסרט, פורסם לפני כ- 40 שנה... מעניין אם גם אז הבינו את הרובד הפנימי המבקר את הכלכלה העולמית, או שלא ראו בספר יותר מסיפור ילדים?

והיום שאנחנו מבינים – מה נעשה עם זה?

*** הלורקס מציג בימים אלה על המסכים בישראל גם בדיבוב לעברית.


איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס

יום רביעי, 7 במרץ 2012

איך משיגים צריכה ברת קיימא?

בשנים האחרונות אנו מוצאים שלצרכנים יש יותר כוח ויותר הזדמנויות לשנות ולהשפיע על מוצרים ושירותים שהם צורכים, זאת לעומת מערכת היחסים הקודמת שבה הצרכן פשוט השלים עם כל מה שהציע לו היצרן. היום, לחברות כבר אין את הפריווילגיה להתחמק ולהתעלם מהצרכן ומרצונותיו, וזה כולל גם דרישות למוצרים ברי קיימא, התנהלות אחראית של הארגון, ושקיפות.

בארץ, כמו גם בעולם, צרכנים מודעים רוצים מוצרים במחירים שווים לכל נפש, שמיוצרים בצורה אחראית חברתית-סביבתית. לחברות מצידן, יש אינטרס כמובן לספק לצרכן את מבוקשו ולדאוג למערכת יחסים של אמון ונאמנות, אך מצד שני לעתים מתקשות במהלך זה.

כתבה שפורסמה ב- Sustainable Business Forum עוסקת במחקר שנעשה לאחרונה לגבי "צריכה ברת קיימא". המחקר סוקר לא רק את הצד של הצרכן בעניין זה, אלא גם מביא את האתגרים והפתרונות האפשריים מנקודת מבטו של הארגון והערך המוסף הפוטנציאלי.

המחקר, More with Less: Scaling Sustainable Consumption and Resource Efficiency מצא מספר מכשולים פנים וחוץ ארגוניים שמפריעים לקיומה של "צרכנות ברת קיימא":

  • לצרכנים אין תמריץ מספק להתנהל ב"צרכנות ברת קיימא", כמו כן הם מבולבלים ממסרים לא עקביים. חברות לא מקלות על צרכנים בנושא זה – המידע שהן מספקות לגבי מוצרים לעתים לוקה בחסר או "משמיט" פרטים, ומוצרים ברי קיימא נחשבים ל"פרימיום" וכך גם המחיר שלהם.
  • שרשרת אספקה מסורבלת ולא יעילה יוצרת עלויות מיותרות וכמו כן מקשה על המעקב אחר "התפתחות" חיי המוצר מבחינת ההשפעות החברתיות-סביבתיות שלו.
  • טכנולוגיה יקרה ולא מנוצלת כראוי היא הסיבה לכך שמוצרים רבים אינם ממוחזרים. גם אלה שממחוזרים עוברים לעתים קרובות תהליך ארוך ויקר שבד"כ כולל שינוע ברחבי העולם, מה שמעיב על התועלת הסביבתית. כמובן שאתגר זה מוסיף להוצאות היצרן, מעלה את המחיר לצרכן ומונע ממנו צרכנות ברת קיימא אמיתית.
  • תמריצים מסחריים לייצור מוצרים ברי קיימא הם כמעט לא קיימים (לא רק אצלנו...) ובכך מונעים גידול של כ- 7-13% בייצור מוצרים אלה.
  • ראיה חסרת אופקים היא בעיה שקיימת בעולם כולו, אך הישראלים בהחלט מתמחים בה... רוב רובן של החברות בעולם מחפשות רווחים קצרי טווח כדי לשמור על בעלי המניות עשירים ומרוצים. המחקר מצא כי מתוך 100 חברות ה- FTSE (100 החברות הנסחרות ב- London Stock Exchange), 55% מציבות יעדי אחריות תאגידית שצריך להשיג תוך שנה-שנתיים, ורק 18% רואות קדימה ומציבות יעדים למילוי עד ל- 2018-2020.

המחקר מציע כמה אסטרטגיות שיכולות לעזור לחברות להתגבר על אתגרים אלה:

source - WEP, 2012

ובעין מקומית...

אמנם צריכה ברת קיימא היא חשובה ונכונה, אך בישראל יש לחברות היצרניות והקמעונאיות עוד כמה שלבים לעבור לפני שיגיעו למוצרים ברי קיימא... הראשון שבהם הוא לתקן ולבסס מחדש את מערכת היחסים שלהם עם הצרכנים – שנפגעה קשות עקב האירועים של השנה האחרונה. תוך כך, הטמעה של מספר אלמנטים בסיסיים של אחריות תאגידית – אלה יכולים להביא לצמצום עלויות ולאחר מכן לייצור מוצרים ברי קיימא.

הדרך אמנם ארוכה אבל לא בלתי מושגת!


איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס

יום שני, 13 בפברואר 2012

זמנים מודרניים

עסקים טובים יודעים להתאים את ההתנהלות שלהם, הפעילות שלהם ולעתים אף את המהות שלהם לתנאי ה"שטח" המשתנים. מנהיגים של עסקים טובים יודעים איך לחשוב בצורה יצירתית, מודרנית, גמישה ונמצאים בלמידה תמידית על מנת להישאר רלוונטים (בתור עסק ובתור בני אדם). שניים מהטרנדים שצברו תאוצה בעשור האחרון ואשר שינו את פני המשחק הם מדיה חברתית ואחריות תאגידית.

לא סתם אני מזכירה את שני הנושאים הללו בנשימה אחת – הם קשורים אחד בשני ומזינים אחד את השני. שניהם מסמלים את העידן החדש שבו הצרכן או הלקוח כבר לא פסיבי ועושה מה שאומרים לו, אלא דורש ומשתמש בכוח שלו על מנת ליצור שינוי חברתי/סביבתי/כלכלי או אישי.

נחזור להתמודדות של עסקים עם אקלים שוק משתנה... במקרים רבים יש רצון להתקדם ולאמץ גישות חדשניות של אחריות תאגידית או מדיה חברתית, אך הבעיה היא כשהרצון והנכונות האלו מגיעים מלמטה – מהשיווק, מהעובדים... או מבחוץ – מצרכנים ומחזיקי עניין אחרים, וההנהלה הבכירה והדירקטוריון ממש לא בכיוון ועדיין מאמינים שהדבר הכי חשוב עלי אדמות זה תשואה לבעלי המניות...

לצערי, כמו שזה נראה כשמסתכלים על הנוף העסקי בישראל, זה המצב בחברות גדולות בארץ. דירקטוריונים שמורכבים מחברים "ותיקים" שלעתים לא יודעים מה זה פייסבוק, או לא שמעו על התחממות גלובלית (אולי אני מגזימה... אבל ככה זה לפחות נראה).

מדיה חברתית ושימוש באינטרנט לצרכי שיווק זה שוק שדווקא די עובד בישראל, למרות שעוד יש לון הרבה לאן לגדול, וכמובן שיש עדיין חברות שלא עלו על הגל. אבל כשזה מגיע לאחריות תאגידית כולנו יודעים שזוהי נקודת תורפה רצינית ביותר, ויש כאן פספוס גדול.

חברות בישראל מפספסות ובענק את יתרונות האחריות התאגידית מבחינת התייעלות פנימית, שיווק, תדמית ובסופו של דבר – רווחים. העניין הוא ה"בסופו של דבר"... חברות ישראליות רוצות רווחים ועכשיו ולא חושבות על הטווח הרחוק (שוב – אולי אני מגזימה אבל ככה זה נראה).

אז איך גורמים לדירקטוריון לפתוח את הראש, לחשוב מחוץ לקופסא, להתיישר עם רוח התקופה?

פוסט של Eric Lowitt שהתפרסם השבוע ב- Sustainable Business Forum נותן שלוש המלצות לדירקטוריון בעניין זה:

  1. הכנות לקראת יצירת ערך למחזיקי העניין - הצעד הראשון הוא קודם כל להבין שצריך... אפשר להתכונן למשל על ידי יצירת מערך של ועדות שעוסקות שמדיניות ציבורית ושיתוף ציבור בנושאים חברתיים וסביבתיים, מבצעות הערכות של נושאים אלה ופועלות בהתאם תוך דיווח ושיתוף הדירקטוריון בתהליך.
  2. שינוי בהרכב הדירקטוריון – שינוי זה טוב! לא צריך לפחד ממנו... אפשר להכניס "דם צעיר" בדירקטוריון, כזה שמבין קצת יותר באחריות תאגידית ויכול לתרום ולתת קונטרה לחברים ה"מסורתיים".
  3. מעורבות מחזיקי העניין – יותר ויותר חברות מחפשות פידבק מארגונים חיצוניים לשם הערכת האחריות התאגידית שלהן. השלב הבא הוא דיונים עם מחזיקי העניין לגבי הפידבקים וההערות שקיבלה. אפשר לקחת את התהליך הזה אפילו רחוק יותר ולאפשר למחזיקי העניין לבצע ביקורות גם על הדירקטוריון. מעורבות גבוהה של מחזיקי עניין בחברה תורמת רבות לבניית האמון של הציבור/צרכנים בחברה.

ולסיכום – בוקר טוב!

הגיע הזמן להתקדם עם הזמנים ולאמץ גישות חדשות שלוקחות בחשבון את מה שמעבר לרווח המיידי, ולהבין שגישות אלו לא רק יעשו טוב לעולם, אלא גם לחברה עצמה.


איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס

יום שלישי, 31 בינואר 2012

מחכים ל- Apple חלק 4

רק לפני שבוע כתבתי כאן על דוח הספקים שפרסמה Apple, והנה עוד לא הספקתי לעבור נושא וכבר התפרסם תחקיר של שבעה עמודים (!) על ידי ה- New York Times על מפעלי הייצור של החברה בסין, ועל אבדן חיי האדם שמתרחש שם.

תזכורת קטנה על הפוסט הקודם: Apple פרסמה בשבועות האחרונים דוח על הספקים שלה שמשקף את מצב הבטיחות ותנאי העסקה במפעלים ואת הממצאים מבחינת תקלות, מפגעים ואי עמידה בחוקים. כמו כן פרסמה החברה רשימה של רוב הספקים שלה. קישור

ועכשיו לתחקיר שהתפרסם...

התחקיר כולל שיחות עם יותר מ- 30 מנהלים ומנהלים לשעבר ב- Apple והספקיות, בתוכם יותר מ- 6 מנהלים עם ידע ממקור ראשון בנושא אחריות הספקים של החברה. הראיונות איתם חושפים כי הם נמצאים בקונפליקט בין הרצון לשפר את התנאים במפעלי היצור, לבין הצורך והמחויבות לעמוד ביעדים. עוד נחשף כי הנהלת החברה מודעת למפגעים ולהפרות תנאי ההעסקה מזה שנים, אך כל עוד הייצור נעשה בצורה מהירה ובעלות נמוכה, היא לא תפעל לשינוי.

התחקיר סוקר את המבדקים שערכה Apple החל מ- 2007 ועד היום, ואת הממצאים שעלו שמצביעים על כך שהספקיות מתעלמות, שנה אחר שנה, מהקוד האתי לספקים של Apple ואפילו מחוקים מקומיים. כאן היתה צריכה Apple לפעול, והעובדה שלא עשתה זאת מראה על התעלמות מצידה.

שני מקרים קשים במיוחד של פיצוצים בשני מפעלים שונים כתוצאה מאבק אלומיניום, הם רק דוגמא אחת להתעלמות הזאת. הפיצוץ הראשון במפעל בצ'נגדו ב- 2011 גרם למותם של ארבעה ולפציעתם של 18 עובדים. שבעה חודשים אח"כ, פיצוץ זהה ארע במפעל בשנגחאי וגרם לפציעתם של 59 עובדים.

אבק אלומיניום הוא בעיית בטיחות ידועה שהפתרון שלה הוא פשוט אוורור נאות. לאחר הפיצוץ הראשון, אם Apple היתה מבצעת מבדקים בכל המפעלים בנושא זה, האירוע השני היה נמנע.

From the NY Times: Color China Photo, via Associated Press

משיחות עם מנהלים עלה, כי למרות שהחברה הצהירה בדוח הספקים שהיא מסיימת התקשרויות עם ספקיות אשר לא עומדות בתנאי העסקה ובטיחות, בפועל זה לא כך – למצוא ספקיות שיכולות לעמוד בדרישות הייצור של Apple ובמחירים שלה דורש זמן וכסף ולכן לא קורה כ"כ מהר... ולראיה – מתוך מאות ההפרות שהתגלו במאות ספקיות שונות מ- 2007, החברה סיימה התקשרות עם 15 ספקיות בלבד.

לא שזה תירוץ להפרת תנאי העסקה ובטיחות, אבל Apple דורשת מהספקיות שלה למכור לה רכיבים במחירים נמוכים מאוד, וכך מתירה להן מתח רווחים מינימלי. הספקיות, בנסיון להגדיל רווחים, עושות קיצורי דרך בכל מה שקשור לתנאי העסקה, בטיחות ותפעול אחראי לסביבה.

Apple היא לא היחידה שמפעילה לחץ על הספקים שלה למחירים נמוכים יותר וזמני אספקה קצרים, גם חברות טכנולוגיה כמו Dell, Hewlett-Packard, I.B.M., Lenovo, Motorola, Nokia, Sony, Toshiba ואחרות לא טומנות ידן בצלחת בכל מה שנוגע לשרשרת האספקה. מנהלים בחברות אלו מדווחים על קונפליקט דומה לזה של Apple מבחינת רווחת ובריאות עובדים אל מול עמידה בזמנים ורווחים.

אבל, משיחות נוספות שנעשו עם מבקרים עצמאיים, ספקים ומנהלים מחברות אלו עולה שחברות כמוHP ומספר אחרות כן מאפשרים לספקים להגיע לרווחים גבוהים יותר ואף נותנים מענקים אם זה לטובת שיפור תנאי העבודה, כמו כן ישנה תקשורת טובה יותר בין הספק לחברה.

מהן המשמעויות ל- Apple?

למי שלא מכיר, ה- New York Times הוא אחד העיתונים הוותיקים, המכובדים והמוערכים ביותר בארה"ב ובעולם (אם לא ה...) ולתחקיר כזה שמעמיד את Apple במצב מאוד לא נעים, יש משמעויות רבות. אחת התוצאות היא כמובן תביעות – תביעות קיבוציות ממשפחות, מהעובדים, תביעות על אי עמידה בחוקים מקומיים ועוד. חשוב לציין שהחברה היתה מודעת לחלק מהמפגעים הללו, מה שהופך אותה לשותפה באחריות לאבדן חיי אדם.

תוצאה נוספת, וחשובה יותר מתביעות, היא לחץ מצרכנים ומארגונים למען זכויות אדם. לחץ כזה יכול לבוא בצורת חרם על מוצרי החברה, אבל גם אם לא – יש כאן פגיעה קשה בתדמית החברה.

נותר רק לחכות ולראות מה תהיה התוצאה בשטח, אבל מה שבטוח זה ש- Apple תהיה חייבת להתמודד עם נושא הספקיות שלה בצורה משמעותית יותר, ושקופה יותר. ולגבינו הצרכנים, האם נהיה מוכנים להחרים את הגאדג'טים האהובים עלינו? או אולי לשלם עליהם יותר כדי להציל חיי אדם? זאת ועוד נגלה בחודשים הבאים כשהסיפור ימשיך להתגלגל... אנחנו נעדכן....


איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס

יום שלישי, 24 בינואר 2012

מחכים ל- Apple – חלק 3

לא אני לא כותבת טרילוגיה, זהו עוד פרק בסאגה הלא נגמרת שמתארת את יחסיה האפלים של Apple האהובה עם אחריות תאגידית.

הנה תקציר מהפוסטים הקודמים:

בחלק הראשון גילינו לתדהמתנו ש- Apple לא ממש פועלת באחריות תאגידית או בשקיפות. באתר שלה ישנה התייחסות להשפעות סביבתיות ואחריות סביבתית ועבודה עם ספקים, אך שום אזכור לאחריות חברתית ולאספקטים אחרים של אחריות תאגידית.

בחלק השני התקדמנו הלאה לשאלות פילוסופיות הנוגעות להערצתנו את המותג הנשגב הזה ולבחירה בינו לבין אחריות תאגידית.

בחלק השלישי נעסוק בהתקדמות קלה, בדוח "אחריות ספקים" שפרסמה Apple לאחרונה. הדוח כולל הצהרת מחויבות של החברה לפעול בצורה אחראית בכל הקשור לניהול הספקים שלה, ובתוך כך לדרוש מהם לעמוד בתנאים מסוימים בהקשר של זכויות אדם ואחריות סביבתית.

הדוח התקבל בתשואות וכן בביקורת קשה בקהילת האחריות התאגידית ובעלי העניין של החברה בעולם. התשואות מסמלות את הזרועות הפתוחות תמיד של הקהילה כלפי חברות שמעוניינות להצטרף לשקיפות ואחריות תאגידית, ואילו הביקורת היא על העלמת העין על המרחש בשרשרת האספקה שלה מזה שנים, ועל האיחור האפנתי באימוץ עקרונות השקיפות.

בדוח פרסמה החברה רשימה של 156 הספקים הגדולים שלה - צעד קטן לאנושות, אך צעד ענק ל- Apple והשקיפות שלה. כמו כן, הדו"ח מציג את הממצאים מ- 229 הביקורות שערכה החברה בקרב ספקיה:

  • ב- 93 מפעלים יותר מ- 50% מהעובדים עובדים שעות ארוכות מידי
  • 90 מפעלים לא מספקים לעובדים שעות מנוחה כראוי
  • 68 מפעלים לא מספקים את ההטבות הנדרשות על פי חוק
  • 5 מפעלים מעסיקים קטינים.

ממצאים אלו כמובן לא מחמיאים בלשון המעטה, אך העובדה ש- Apple משקפת אותם ראויה לציון, ואולי רומזת לנו על כיוון חדש שהחברה לוקחת בנושא השקיפות.

כאוהדים וצרכנים של המותג בואו נמשיך לדרוש, לבקר ולסקר על פעילותה של Apple אבל חשוב גם להעריך ולעודד כל צעד קטן וחשוב. אמנם Apple נכנסה קצת באיחור לזירה, אך היא ממש לא האחרונה להגיע...

ניתן לקרוא עוד על הדוח של Apple בכתבה של איליין כהן ל- CSRwire.com.


איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס