יום שני, 29 באוגוסט 2011

האויבת מספר אחת של יערות הגשם באינדונזיה - ברבי !?

מי לא אוהב את ברבי?
הבובה המושלמת הזאת עם הגוף הבלתי אפשרי, תמיד בסטייל, שזופה, עם בית יפה ומכונית מדליקה והכי חשוב... חבר חתיך - קן קרסון...
מסתבר שברבי מסתירה סוד גדול שכבר עלה לה בפופולריות שלה, ממנה היא נהנית כבר מעל ל- 50 שנה, ובמערכת היחסים שלה עם החתיכי שלה - היא הורסת יערות גשם באינדונזיה, והפעם המראה שלה לא יציל אותה!

גרינפיס פתחה ביולי בקמפיין מסיבי נגד חברות הצעצועים הגדולות Mattel, Disney, Hasbro ו- Lego בטענה שחומרי הגלם לאריזות המוצרים שלהם מגיעים מיערות גשם נכחדים באינדונזיה, חומרים שמספקת להם החברה השנויה במחלוקת Asia Pulp&Paper.

גרינפיס יצאה עם הקמפיין ברשתות החברתיות, והצלחתו מוכיחה שוב את הכח של שימוש בפלטפורמה זו בקמפיינים בנושאים אתיים, חברתיים וסביבתיים (ראה קמפיין נסטלה). גרינפיס הפנתה את הזרקור בעיקר על Mattel ולכן השתמשה בחבר של ברבי, קן, בתור הדובר של הקמפיין, שעוזב אותה לאחר שמגלה שהיא "into deforestation". הקמפיין עודד גולשים להתערב ולהתעמת עם החבר בעמוד הפיסבוק של ברבי וכן לשלוח מכתבים ישירות למנכ"ל החברה.


התוצאות

תוך מספר ימים נשלחו לחברה 200,000 מיילים בנושא, מאות סטטוסים ותגובות בעמוד של ברבי שנמחקו על ידי החברה, 900,000 לייקים לעמוד הקמפיין בעמוד של גרינפיס, ובסופו של דבר - הצלחה (מסוימת)!

חברת Lego יצאה בפרסום מוקדם עם תכנית שכבר היתה בפיתוח להפחתה משמעותית של השפעת אריזות החברה על יערות הגשם, ושכוללת שרשרת אספקה אחראית יותר והפסקת העבודה עם APP.
כמו כן בתכנית זו, הפחתה כללית באריזות, שימוש בחומרים ממחוזרים ושימוש בחומרי גלם ממקורות מאושרים בלבד.

לאחר התעלמות נחרצת בכל הערוצים, Mattel בסופו של דבר נכנעה ללחצים והצהירה כילא תעבוד יותר עם APP, כמו כן התחייבה לפתח מדיניות אשר דורשת מספקיה להתחייב לניהול אחראי של חומרי הגלם שהיא מספקת.
החברה רק לא ציינה מתי כל זה יקרה... מה שגורם לנו לתהות עד כמה זה רציני...

Hasbro הצהירה גם היא שלא תעבוד יותר עם APP, ואילו Disney התייחסו לאתגרים שבשרשרת האספקה של החברה ועל כך שהם מודעים לבעיית כריתת היערות באינזונזיה, אבל לא התחייבו לנקוט בשום צעדים.

הקמפיין הזה מהווה עוד דוגמא לכח שיש לרשתות החברתיות לרתום קהלים שלמים למטרה אחת ולגרום לשינוי.
חברות היום כבר לא יכולות להרשות לעצמן להסתיר, לתמרן, לא להקשיב לציבור ולפעול כאוות נפשם - יש תמיד מי שיתפוס אותן בסיבוב.
כאן באה חשיבות השקיפות, לא רק למחזיקי העניין, אלא גם לחברות עצמן.
חברה שפורסת בפני הציבור את הפעילות שלה ומשקפת את הדברים הטובים והפחות טובים מגנה על עצמה מפני התקפות מוצדקות דוגמת ברבי, נסטלה ושמן דקל, קוטג' ועוד, ויכולה להתמודד עם האתגרים בתנאים שלה וללא לחצים, ותוך כדי כך להפוך את האתגרים הללו להזדמנויות.

*** קרדיט לתמונה של ברבי "הרוצחת הסדרתית": http://i.huffpost.com/gen/288324/thumbs/r-BARBIE-SERIAL-KILLER-large570.jpg


איריס רקוביצקי
ביונדביזנס

יום חמישי, 25 באוגוסט 2011

מגדלים את הדור הבא של אנשי אחריות תאגידית

בארה"ב נראה בשנתיים האחרונות טרנד חדש - יותר ויותר תכניות MBA מוסיפות קורסים מעולם האחריות התאגידית. קורסים על חישובי פליטות פחמן, ייעול שרשרת האספקה לחיסכון באנרגיה וצמצום פסולת, ונושאים שונים הקשורים לארחיות תאגידית זוכים לפופולריות בקרב סטודנטים ל- MBA.

פיתוח תכניות אלו נובע מדרישת השוק וכן מדרישות הסטודנטים.
אדם זק, "צייד כשרונות" מעריך כי הדרישה לעובדים ומנהלים בעלי יכולות הקשורות לאחריות תאגידית, עלתה בשנה האחרונה בכ-40% בארה"ב. כנראה שחברות חוזרות (לאחר משבר 2008), או מתחילות לשים דגש על אחריות תאגידית והתנהלות ברת-קיימא.
בני הדור הצעיר, לאחר שחוו תהפוכות בעצמם בשוק העבודה בשלוש השנים האחרונות, נראה שעושים איזה חשבון נפש לגבי הקריירה שלהם. חלקם רוצים לשלב בקריירה שלהם את הרצון והשאיפה לשינוי, ורואים בתכניות MBA אלה את הדרך לעשות זאת.

בישראל ישנן מספר תכניות מצומצם מאוד שכוללות קורסים על אחריות תאגידית, בעיקר בנושאי סביבה.

בארץ אמנם לא היה משבר כלכלי שערער דור שלם, כמו בארה"ב, אך כאן אנו בהחלט עוברים בימים אלו טלטלה חברתית, שכולנו תקווה שתביא לשינוי חברתי וכלכלי. השאלה הנשאלת היא - האם המחאה הזו, כמו המשבר הכלכלי בארה"ב, תגרום לשינוי גם במה שכל אחד מאיתנו שואף להשיג לעצמו? לטובת החברה?
אם אכן תהיה כאן דרישה וליותר צעירים תהיה גישה למידע, תיאוריות ומחקרים בנושאי אחריות תאגידית, אולי, כמו בארה"ב, הם ירצו לשלב את העולם הזה בקריירה שלהם. ואז אולי, יצמח לנו פה דור חדש של מנהיגים ובעלי עסקים שמבינים אחריות מהי.

איריס רקוביצקי
ביונדביזנס

יום שני, 22 באוגוסט 2011

אחריות תאגידית במדיה החברתית

רשתות חברתיות... מה עוד לא נאמר עליהם? שהן מנתקות אותנו מהעולם האמיתי, שהן פלטפורמה להתארגנויות (חיוביות ושליליות), שאנחנו חיים אותם במקום את המציאות... ועוד ועוד.
אבל אני לא אדבר כאן שוב על אותם נושאים שכולנו כבר מכירים אלא אתרכז בנושא אחד, שאני מבטיחה לכם שהוא לא "טחון" - בטח שלא בישראל - שימוש במדיות חברתיות לטובת אחריות תאגידית.


הרשתות החברתיות, ובארץ מדובר בעיקר על פייסבוק, הן ה מקום לדיונים של צרכנים ולפרסום מטרות שונות (ומשונות).
והיכן שיש מטרות שונות ומשונות גם נמצא שלל ארגונים - מוכרים יותר או פחות, אשר משמתמשים בגישה הישירה הזו לאלפי גולשים, ובדיונים החמים הצצים כאן, על מנת לקדם את המטרות שלהם ולצבור תומכים.
דוגמאות לכך יש לרוב - ראו קוטג', מאבק הדיור, עמותות לבעלי חיים, מהפכות ברחבי העולם...

ומה עוד נמצא ברשתות החברתיות?

כמובן שבמקום בו נמצאים הצרכנים נמצאות גם החברות... כאן יכולות החברות להיות עם היד על הדופק של הצרכנים, לתקשר איתם ישירות ואפילו לאסוף עליהם מידע (בהסכמת הצרכנים... אני מוסיפה לפרנואידים שבינינו...).

חברות משקיעות אם כן מאמצים רבים בקשר הזה עם צרכנים, ויש חברות שמשתמשות בתקשורת הזו גם באסטרטגיית האחריות התאגידית שלהן.
בעמוד הפייסבוק של קבוצת שטראוס למשל, יש תכנים רבים של אחריות תאגידית כמו גם קישור לדוח האחריות התאגידית של החברה, ואפשרות לגולשים להגיב ולהעיר.

חברות גלובליות עושות מאמצים להתחבר עם הצרכנים ומחזיקי העניין שלהם בדרכים שונות - לא רק פייסבוק ורשתות דומות, אלא ע"י פורטלים שונים, ערוצי YouTube, או אתרים שהוקמו במיוחד למטרת השיתוף.
דוגמא טובה היא Best Buy ששידרה סמינר בשידור חי, הדן על דוח האחריות התאגידית של החברה.
דרך נוספת להפגין שקיפות ולשתף את בעלי העניין היא בלוגים של חברות, שלעתים אף נכתבים ע"י המנכ"לים או בעלי תפקידים בכירים אחרים. כך למשל, הבלוג של חברת Timberland , בו כותב המנכ"ל ג'ף שוורץ, שגם פעיל מאוד בטוויטר.

לקשר הזה עם מחזיקי העניין דרך רשתות חברתיות שונות יש פוטנציאל עצום - מהיכולת לשמור ולשפר את חוזק המותג, דרך שימור עובדים ולקוחות ועד לשקיפות.
השאלה היא האם הפוטנציאל הזה מתגשם? האם חברות מצליחות להעביר את המסרים שלהם הלאה וליצור מעורבות וקשר עם מחזיקי העניין שלהן?
סקר שהחל לאחרונה מנסה לענות על שאלות אלו, ולהבין איך רואים מחזיקי העניין מאמצים אלו של החברות.
אפשר להשתתף בסקר כאן.

בכל מקרה, אם יש פוטנציאל או לא - מעט מאוד חברות פעילות בנושאי אחריות תאגידית במסגרת מדיות חברתיות, והשקיפות בנושא זה לא מתבטאת כמו באתרים שלהן ובדוחות אחריות תאגידית.
אני חושבת, שזו ה דרך ליצור אינטראקציה אמיתית עם מחזיקי העניין ועודד אותם למעורבות בנושאים שהם יכולים לתרום בהם ולהוביל שינוי - חברה וסביבה.
מה אתם חושבים?

איריס רקוביצקי
ביונד ביזנס

יום חמישי, 18 באוגוסט 2011

פרסום אחראי - האתגר הבא?

עולם הפרסום היה מאז ומתמיד שנוי במחלוקת. החל ממסרים תת הכרתיים, דרך מסרים שקריים ועד תכנים שנויים במחלוקת - משנות ה- 50, אז החל עולם הפרסום לצמוח בארה"ב, ועד היום שמענו כבר על הכל...

אחד הנושאים שעדיין לא נפתר בתחום הפרסום הוא היחס לנשים - אם על ידי שימוש בדוגמניות עם מראה לא מציאותי (אין ספק שהדוגמניות מושלמות יותר מאז המצאת הפוטושופ), או חשופות מדי, או על ידי תכנים שמתייחסים לנשים בצורה לא שוויונית. בפרסומות רבות האישה מוצגת כדמות המבולבלת יותר, זו שצריכה את הגבר או המוצר כדי "להציל" אותה. דוגמא נוספת אלו פרסומות שפונות לגברים ומציגות נשים כסמל מין (המייצג את המותג), או כיצורים רגשיים שניתן לשלוט בהם רק ע"י המוצר.

דוגמא טובה לקמפיין שנוי במחלוקת כזה היא של מועצת החלב האמריקנית (הידועה מכרזות הסלבריטאים עם "שפם חלב"). הקמפיין מדבר אל גברים שבת הזוג שלהם סובלת מתסמונת קדם מחזור, ואיך לשפר את המצב ע"י ... חלב...? הקמפיין ירד לאחר ביקורות קשות, אך ניתן לראות במה מדובר כאן (שווה בדיקה).

אז אמנם חלק גדול מהפרסומות האלו מצחיקות, שנונות וסוחפות, ועל המבוגר האחראי שכבר מעוגן בדעותיו הם לא ישפיעו לכאן או לכאן, אבל על הדור הצעיר יותר הם כן עלולות להשפיע ולהנחיל סטראוטיפים (לא רק על נשים, גם על ערכי משפחה, בעלי מקצוע, נטייה מינית, מוצא אתני ועוד), שכמה שאנו חברה מתקדמת נראה שלעולם לא ניפתר מהם.

כתבו עליו בעיתון והוא בכלל לא ידע שהוא כזה...
דבר נוסף הוא, שנשים מהוות 85% מהצרכנים וכנראה שאנחנו כל כך רגילות שכך מייצגים אותנו בפרסומות שאנחנו כבר לא שמות לב... לכן, אלא אם כן הפרסומת בוטה בצורה מיוחדת, נשים בעצמן לא יהיו רגישות לייצוג המוטעה שלהן ולא יפעלו לשינויו.

אחריות תאגידית?
לחלק גדול מהחברות המפרסמות יש אסטרטגיית אחריות תאגידית נרחבת, אך כשזה מגיע לפרסום רוב החברות נותנות למשרדי הפרסום שלהם יד חופשית. האחריות בפרסום היא חלק בלתי נפרד מאחריות חברתית של תאגיד, שכן היא משפיעה, בדיוק כמו טביעות הפחמן, על הלקוחות שלה והציבור בכלל.

מעבר לזה (ובנימה אישית, מנסיון), משרד פרסום הוא ספק, ועל כן אמור לעמוד בדרישות שחברות אחראיות מציבות לספקים שלהן ובכלל זה - חוקי עבודה. לכן זה מוזר שהעובדים במשרדי פרסום לעתים עובדים 12-14 שעות ביום במשכורת שמסתכמת בפחות משכר המינימום (לאחר חישוב השעות)... לכאן תאגידים רבים עדיין לא הגיעו.

ונסיים עם שאלה - האם תאגידים יכולים לדרוש ממשרדי הפרסום שלהם לעמוד בסטנדרטים אלו? או השאלה היותר חשובה - האם התאגידים עצמם יכולים לדרוש מעצמם לנהוג באחריות כשזה מגיע לפרסום ושיווק המותג שלהם? או שמיצוב ושם המותג הוא מעל הכל?

בבקשה כמה דוגמאות שמראות שזה אפשרי...
http://www.girleffect.org/ (של נייקי)


ועוד אחת מנייקי:



איריס רקוביצקי
ביונד ביזנס


יום שלישי, 16 באוגוסט 2011

בונוסים לעובדים על פי מדדי ביצוע בתחום הקיימות

או
עם התנהגות אחראית בלבד לא קונים בסופר

מנסיונם של חברות ברחבי העולם, שכבר אימצו את נושא האחריות התאגידית ופעילות בתחום מספר שנים, ניתן ללמוד שאסטרטגיית אחריות תאגידית טובה ויעילה כוללת בתוכה את הארגון כולו - החל מהדירקטוריון וההנהלה הבכירה, מנהלים זוטרים ועד אחרון העובדים.

מעבר לרתימת כל אלה למאמצי התנדבות ותרומות, דבר נוסף שניתן לעשות כדי לעודד ולעורר השראה קשור בתגמול... או כמו שאומרים - $$$ it all comes down to ... כלומר, יצירת קשר ישיר בין השתתפות העובד במאמצי האחריות התאגידית של החברה לבין התגמול (הבונוס) שיקבל. לא מדובר רק בכמה שעות התנדבות צבר, אלא בעיקר ביצירתיות של עובדים בייזום פרויקטים שקושרים בין הליבה העסקית של החברה לפעילות ברת קיימא.

דוגמא טובה לכך היא חברת אינטל העולמית שבה בונוסים ותגמול קשורים באופן ישיר לא רק לביצועים והישגים עסקיים, אלא גם למדדי ביצוע סביבתיים, כשהדגש הוא על צמצום פליטות פחמן בפעילות השוטפת, והצבת יעדי יעילות אנרגטית למוצרים חדשים.
תכנית נוספת מציעה מענקים לפרויקטים מיוחדים, מחוץ לתחום העיסוק הרגיל של אינטל, שעובדי החברה יוזמים.
אינטל גם יצרה תכנית הוקרה לעובדים - Intel Environmental Excellence Awards, אשר מוקירה פרויקטים שתורמים לצמצום ההשפעה הסביבתית של החברה. פרויקטים אלו כוללים יוזמות מחזור, צמצום פסולת, בנייה ירוקה ועוד.


מעורבות העובדים חשובה מאוד ביצירת מערך אחריות תאגידית כולל בארגון, ולהצלחתו. להצלחה זו יש ערך רב לארגון מבחינת יצירת תרבות ארגונית, בניית המותג (עבור הציבור והעובדים), ניהול סיכונים ועוד. הערך החשוב ביותר לרוב הארגונים הוא בסופו של דבר השורה התחתונה, וגם כאן מעורבות העובדים כדאית - החיסכון בהוצאות יכול להיות עצום אם כתוצאה מהתייעלות (באנרגיה, מים, מחזור) או שיתוף פעולה של העובדים בדברים הקטנים (כמו לסגור את המחשב בסוף היום)

חברות שרוצות ללמוד איך אפשר לגייס ארגון שלם למטרה אחת גדולה וטובה, ולשפר ביצועים פיננסיים תוך כדי יכולות בהחלט לקבל השראה מאינטל - בעמוד האחריות הסביבתית באתר, או בדוח האחריות התאגידית האחרון שלה.

איריס רקוביצקי
ביונד ביזנס

יום שני, 8 באוגוסט 2011

תחרות הסלבריטאי האחראי

לפני כמה שבועות כתבתי כאן על להקת רוק אחראית - Dave Matthews Band - שפועלת בשיתוף עם חברת UPS לאיזון פחמני של סיבוב ההופעות הנוכחי שלה. בסוף אותו פוסט רשמתי שלא רחוק היום שבו ידווחו מוסיקאים ואישים אחרים על פעילות האחריות "התאגידית" שלהם...

אז אמנם בראנג'לינה עדיין לא פרסמו דוח אחריות תאגידית, אבל יוזמה אחרת שנתקלתי בה לוקחת את נושא האחריות של סלבריטאים לרמה אחרת לגמרי... בימים אלו מתקיימת הצבעה לקראת בחירתו/ה של הסלב האחראי/ת, יוזמה של INTERNATIONAL GREEN AWARDS , ארגון ששם לו למטרה להכיר ולהוקיר אסטרטגיות ופעילויות המקדמות ביצירתיות נושאי קיימות שונים.

בשנים האחרונות סלבס רבים פעילים למען מטרות שונות, חברתיות וסביבתיות - תוך שהם תורמים כספים רבים, מקימים קרנות, מתנדבים בעצמם, או מהווים דוגמא אישית לחיים ברי-קיימא.
החיבור בין מעמד הסלבריטי לאחריות החברתית והסביבתית שלו הוא טבעי ומתבקש לאור העובדה שסלבס בימינו הם מותג בפני עצמו, ובעלי השפעה רחבה על הציבור - אם זה ילדים שמעריצים אותם, מבוגרים שמחקים אותם או הצוותים שעובדים איתם או בשבילם. מעבר לזאת, הם לעתים מגלגלים רווחים שלא יביישו חברות גדולות (או אפילו כמה מדינות).

רשימת המועמדים בתחרות הסלב האחראי/ת מורכבת מ- 15 מוסיקאים, שחקנים, דוגמניות, ואפילו שייחים שתורמים את חלקם בצורה זו או אחרת לטובת עולם בר-קיימא. הקהל מוזמן לבחור את הסלב שמועדף עליו באתר התחרות.


אז בהצלחה לסלבס המועמדים - May the best man/woman win...
ולאלה שלא מועמדים (ג'ורג' קלוני - רבת עם מישהו?)
אני יכולה להציע חלופה - דוח אחריות סלבריטאי, אני במקרה מכירה מישהי שיכולה לכתוב אותו...

איריס רקוביצקי
ביונד ביזנס


יום שלישי, 2 באוגוסט 2011

טיפים לאסטרטגיית קיימות ברת קיימא

מבולבלים? אל תהיו.
הכוונה היא לאיך בונים אסטרטגיית אחריות תאגידית שהיא נכונה לחברה, חדשנית, מדידה, עם ROI, ושכולם ידעו עליה?
זה לא חלום, אלא בהחלט מציאות - ולראיה חברות כמו Unilever ו- GE ששמן הולך לפניהן גם בתחום האחריות התאגידית.
כל חברה יכולה להיות מובילה בתחום האחריות התאגידית, והבלוג של ה- Guardian מחלק טיפים חינם להצלחה.

סוד ההצלחה - תקשורת טובה
חשוב שאסטרטגיית הקיימות של החברה תהיה בלתי נשכחת כדי שתוכל לפרוץ את ה"רעש הלבן"הקיים תמיד בתקשורת, ולהגיע לכותרות (לא משנה כמה אוהלים יש ברוטשילד).

דבר ראשון, אסטרטגיית קיימות מובילה היא תוצר, במידה רבה, של אסטרטגייה תקשורתית טובה.
דבר שני, אסטרטגייה בלתי נשכחת לא חייבת להבטיח לשנות את העולם כדי למשוך תשומת לב, לעתים מספיק לזהות סיכונים ולהפוך אותם להזדמנויות או לעשות מעל למצופה (לעשות טוב כשכל מה שציפו מהחברה זה שתעשה פחות רע...)
...Shout Shout! let it all out

הטיפ השלישי מיועד לכל אותן חברות שיש להן אסטרטגייה ופעילות של אחריות תאגידית אך הן לא מספרות עליה - מתן בסתר זה בהחלט אצילי ו"צדיקי", אבל ממתי התנהגות אצילית היא חלק מהזירה העסקית?
מותר ורצוי לתקשר ולשקף את מה שהחברה עושה, בתוך הארגון ומחוצה לו. העובדים והציבור תמיד ישמחו לגלות עוד חברה עם מצפון... ולאותן חברות שכבר כתבו דוח אחריות תאגידית אבל לא גילו לאף אחד - הודעה לעיתונות וביקור של המנכ"ל בכמה תכניות טלויזיה עדיין לא הזיק לאף אחד (בתנאי שהמנכ"ל לא ידבר/תדבר שטויות).

ערך נוסף שיש לתקשורת כזו הוא ההשפעה על עסקים אחרים מכיוון שחברות מקבלות השראה ולומדות אחת מהשניה. וכך, כמו בתחום העסקי, כך גם בקיימות - חברה מובילה היא זו שכולם רוצים לחקות, וכשזה נוגע לאחריות תאגידית, כולם מרוויחים.

איריס רקוביצקי
ביונד ביזנס