יום שלישי, 27 בדצמבר 2011

על מכוניות אמריקאיות, דלק ומושבים מפלסטיק

תעשיית הרכב האמריקאית לא ממש ידועה באחריות הסביבתית שלה או בחדשנות. עד לאחרונה, האמריקאים אהבו מכוניות גדולות, עם מנוע חזק שצורכות כמה שיותר דלק – כי למה לא? זה זול... ויצרניות הרכב האמריקאיות נתנו לצרכן את מה שביקש.

עד לפני כשנתיים נראה היה שחברות אלה לא מודעות אפילו לאתגרים הסביבתיים שלפנינו וחדשנות ופיתוח בר קיימא היו מהם והלאה.

אז מה השתנה לפני שנתיים?

בערך בתקופה הזו עלו מחירי הדלק גם בארה"ב והצרכנים החלו לעבור בהמוניהם ממכוניות אמריקאיות גדולות למכוניות יפניות קטנטנות שצורכות פחות דלק, בעלות מפרט חדשני יותר ואפילו חינניות יותר מהמכוניות האמריקאיות.

מגמה זו של מעבר ממכונית שמסמלת "גאווה אמריקאית" למכונית שמסמלת את הפיכת ה- Manufacturing Belt ל- Rust Belt החלה למעשה כבר בשנות ה- 80 אך הגיעה לשיאה בשנים האחרונות וגרמה לחברות האמריקאיות להזדקק לכספי סיוע מהממשלה לטובת השקעה בפיתוח דגמים שיכולים להתחרות ברכבי החברות הזרות.

אז למה נזכרתי בכל זה דווקא היום?
כי נתקלתי בכתבה על פורד והמאמצים ה"אחראיים" שלה לפיתוח בר קיימא... פורד היא אחת מהחברות שעמלו ושקדו בשנים האחרונות על פיתוח מכוניות שמתאימות יותר לצרכי השוק החדשים, ובמסגרת זאת לקחה את הפיתוח הבר קיימא מעבר לנושא צריכת הדלק, והחלה גם לשלב חומרים ממוחזרים ו"אחראים" יותר בתהליך הייצור ובמכוניות עצמן.קישור

כבר מ- 2009 החלה החברה לחייב את כל ספקי הבד (למושבים) להשתמש ב- 25% חומר ממוחזר, ועכשיו היא דורשת ש- 100% מהבד יהיה חומר ממוחזר: בפורד פוקוס החדשה עשויים המושבים מבד שנקרא REPREVE – פוליאסטר המורכב משילוב של חומרים ממחוזרים כולל בקבוקי פלסטיק ופסולת תעשייתית. המושבים של כל מכונית מדגם זה שווים ל- 20 בקבוקי פלסטיק. בנוסף, שטיחים בפורד אסקייפ עשויים מחומר ממוחזר אחר, ובכל מכונית כזו השטיחים מורכבים מ- 25 בקבוקי פלסטיק.

בנוסף לפיתוח מכוניות עם צריכת דלק יעילה יותר ושילוב חומרים ממוחזרים בבדים ברכבים, בשנים האחרונות פורד עבדה גם על הגדלת השימוש ברכיבים לא מתכתיים, ממוחזרים ושמבוססים על חומרים ביולוגיים. לדוגמא הספוג בכריות ומשענות הראש עשוי מפולי סויה, שילוב של רכיבים עשויים משמן קיק בלוח המצגים, חוטים ממוחזרים בכיסויי המושבים ועוד...

אז מה כל זה מלמד אותנו?
שגם חברות שלפני כמה שנים אפילו לא ידעו מה אומרת המילה sustainability היו חייבות להתעלות על עצמן ולהתקדם למקום אחראי יותר - במקרה הזה בגלל דרישות השוק.

אני מקווה שיום זה יגיע גם בארץ, ושחברות שעדיין לא החלו לחשוב על מה זה קיימות בשבילן, יהיו חייבות להתמודד עם השאלה הזו כדי להמשיך להתחרות בשוק ולמשוך צרכנים, שיותר ויותר דורשים אחריות ושקיפות.

אפשר לקרוא עוד על אחריות תאגידית וקיימות בפורד באתר החברה.

איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס

יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

פסולת אלקטרונית - שוק לא מנוצל?

לכל היזמים שבינינו – יש שוק לא מנוצל בפסולת אלקטרונית!

רק לפני כמה חודשים יזמה ביונד ביזנס מבצע איסוף פסולת אלקטרונית ממשרדים, ועכשיו יצא מחקר שמדבר על כך שחלק גדול מהמכשירים שנזרקים בעצם עובדים או שזקוקים לתיקון שלאחריו יעבדו בצורה תקינה. במכשירים הללו, אם כן, ניתן להשתמש שוב...

אז איפה כאן ההזדמנות העסקית?

זה לא סוד שבחברה המערבית מוצרים רבים נקנים ונזרקים שוב ושוב, כאילו היו לשימוש חד פעמי. הרדיפה המתמשכת אחר המכשיר החדש והטוב ביותר, ותרבות הצריכה שמעודדת אותנו תמיד לעמוד בקצב התחלופה שלהם (ובקצב של החברים שלנו) גורמת לכך שמוצרים רבים מוחלפים בגרסא חדשה יותר ונזרקים אפילו שהם תקינים לחלוטין.

מחקר שנערך לאחרונה בבריטניה על ידי Waste & Resources Action Programme (WRAP) מצא כי כמעט רבע מהציוד האלקטרוני שנזרק יכול עדיין להיות בשימוש. עפ"י המחקר, יש פוטנציאל כלכלי רב במכירת מוצרים אלו בשוק.

המחקר חושף מספר נקודות מעניינות:

  • שליש מהציוד האלקטרוני שנזרק כולל DVD , וידאו, רדיו וטלוויזיות.
  • יותר מחצי מקבוצת מכשירים אלה נזרקים כשהם תקינים לחלוטין, בד"כ בשל שדרוג למודלים חדשים יותר.
  • 12%מהציוד שנאסף בתחנות מחזור תקין לחלוטין. 11% נוספים זקוקים רק לתיקון קל. כלומר 23% מהציוד יכול להימכר שוב.
  • על פי סה"כ כמות המוצרים שמגיעים לתחנות מחזור בבריטניה, למכירה של מוצרים אלו יש פוטנציאל רווח שנתי של 155 מיליון דולר (לאחר חישוב הוצאות איסוף/קנייה של המוצרים ותיקונם).

מחקר זה מראה את הפוטנציאל העצום שבקידום שימוש שני (reuse) במוצרים אלקטרוניים. עסק כזה יכול בקלות לשלב בין ליבה עסקית לסביבתית-חברתית: יצירת רווחים תוך הגנה על הסביבה ע"י איסוף ומניעת הטמנה של מכשירים אלו, ופיתוח חברתי על ידי אספקת מכשירי חשמל תקינים ובעלות נמוכה לאוכלוסיות שזקוקות להם.


איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס

יום חמישי, 15 בדצמבר 2011

אחריות חברתית בחברות קטנות – Keep it Simple!

בשנים האחרונות התנדבות ותרומה לקהילה הפכו לחלק בלתי נפרד כמעט בכל חברה גדולה. היום זה כבר ברור לכל חברה גדולה שמכבדת את עצמה שלקהילה בה היא פועלת יש חלק חשוב בהצלחתה – אם זה בגלל העובדים שמגיעים מתוכה, כוחם של הצרכנים או של ארגונים מקומיים ואגודות שתומכות בפעילותה. לכן, חברות ללא תכנית מעורבות חברתית נתפסות כמנותקות מאותם גורמים שיש להם חלק בשגשוגן.

אבל לא רק חברות גדולות ותאגידים עוסקים היום באחריות חברתית, יותר ויותר עסקים קטנים ובינוניים מבינים את החשיבות שבשמירה על קשר הדוק עם הקהילה דרך פעילות חברתית. בישראל, עסקים קטנים ובינוניים מהווים 96% מכלל העסקים, אחראים ל-50% מתוצרת המגזר העסקי ומעסיקים כ-60% מעובדיו. כלומר, למרות גודלם, לעסקים קטנים יש השפעה רבה על הקהילה.

תכנית אחריות חברתית בקטן

אז אם המשאבים שלך מוגבלים, אפשר לוותר על תרומות של מיליונים, פרסומות של עמוד בעיתון שמספרות שתרמנו מיליונים, מנהל אחריות חברתית, הפקות ענק בקהילה וכו'... אפשר להשפיע גם בקטן.

מצאתי כמה טיפים בדיוק בשביל זה בבלוג של ה- Guardian והתאמתי אותם לשפה ולרוח הישראלית...

  1. זהה את המנהיג – כמו כל פרויקט או יוזמה עסקית, גם יוזמה חברתית צריכה מנהיג. אז אמנם לעסק קטן אין את המשאבים להעסיק "מנהיג חברתי" במשרה מלאה (או בכל משרה), אבל תמיד אפשר למצוא את העובד שירצה להרים פרויקט כזה ושיש לו את המוטיבציה והאנרגיות שילהיבו את כולם.
  2. ראה בזה השקעה בעסק – מעורבות בקהילה יכולה לעתים קרובות לעזור להרחיב את קשרי העסק ולפתוח דלתות להזדמנויות עסקיות חדשות. כמו כן, תכנית כזו יכולה לתת יתרון תחרותי לעסק, שכן התנהלות אחראית ואתית נחשבת בעיני חברות גדולות, וחברות ציבוריות וממשלתיות לדרישת סף בהתקשרות עסקית.
  3. חשוב להיות ריאליים ומדויקים – בהגדרת התכנית החברתית חשוב להתמקד בתחום שקרוב לליבך, או שקרוב לליבה העסקית. אפשר לתמוך גם במטרות שחשובות לך ולעובדים ובמקביל לקדם תחומים שמשפיעים או מושפעים מהעסק. כמו כן, חשוב לקבוע מטרות מדויקות וריאליות לתכנית.
  4. להצליח וליהנות – מעורבות מוצלחת בתכנית התנדבות תיתן מוטיבציה להמשיך בפעילות ולהגדיל אותה. עובד שמגיע למשרד ומספר על חווית ההתנדבות שלו יכול לסחוף אנשים נוספים לקחת חלק בפעילות.

כמובן שלחברות קטנות ובינוניות אין את המשאבים וכח האדם כדי לנהל תכניות אחריות חברתית מורכבות, אבל אם יש מוטיבציה, נכונות ומחויבות – הרי זה אפשרי!

דוגמא לחברה קטנטנה שמשפיעה בענק היא לא אחרת מאשר ביונד ביזנס שלנו. רק בספטמבר האחרון יזמנו את פרויקט Restart בו אספנו פסולת אלקטרונית מהמשרד שלנו וממשרדים שכנים והעברנו אותו ליוזמת אקולוגיה לקהילה מוגנת אשר מעסיקה אנשים עם מוגבלויות בפירוק המכשירים והכנתם למחזור. מעבר לזאת, איליין מתנדבת באופן קבוע בארגון אישית, שם היא חברת הועד המנהל. ואני? אני, וברונו הכלב שלי, מתנדבים בבית אבות בתל אביב במסגרת פרויקט כלבי ליטוף של הג'וינט.

יש לכם בעסק תכנית אחריות חברתית?

שתפו אותנו בעמוד הפייסבוק שלנו במה אתם עושים ואיך אתם מתמודדים עם האתגרים של עסק קטן ואחראי. נשמח לשמוע וללמוד על יוזמות ותכניות חדשות.

איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס

יום ראשון, 11 בדצמבר 2011

שיווק ואחריות תאגידית - דיסוננס או הרמוניה?

למרות שחברות גדולות רבות בעולם מתנהלות כבר מספר שנים באחריות תאגידית, ומשקיעות משאבים רבים כדי להטמיע את הנושא בארגון, יש עדיין לעתים ניתוק בין אסטרטגיה זאת והתקשורת שלה, לבין מותגי החברה. כלומר, מיתוג שלא עומד בקנה אחד עם ערכי האחריות התאגידית שלו ושל החברה.

בשנים האחרונות עולה מודעות הצרכנים ומחזיקי העניין לאחריות תאגידית, והם כיום כבר לא נותנים לחברות את האמון שיעשו את הדבר הנכון, אלא דורשים שיראו להם וישקפו להם את מעשיהן. מתוך כך, לא רק החברה עצמה צריכה לנהוג ולתקשר באחריות , אלא חשוב יותר – המותגים שלה צריכים. המותג הוא חזית החברה, ומייצג אותה אל מול הצרכן והשוק. לכן, זה תמוה שיש עדיין חברות, שלמרות נסיון של מספר שנים באחריות תאגידית, ולמרות שהן מעסיקות את טובי מנהלי המותג, לא הצליחו להטמיע את ערכי הקיימות והאחריות התאגידית בשיווק המותג.

מצאתי שתי דוגמאות שממחישות בצורה נפלאה את הנושא בכתבה ב- Sustainable Business Forum. דוגמא אחת של יצרנית המכוניות (GM) General Motors, והשניה של חלוצת הרעיון של שיתוף רכבים - ZipCar. שתי החברות יצאו בקמפיינים לקהל הסטודנטים ברחבי ארה"ב.

הקמפיין "Reality Sucks"של GM נועד לקדם הנחות מיוחדות לסטודנטים בקניית מכוניות GM. בהתעלמות מוחלטת מערכי הקיימות שהחברה מתקשרת הכוללים מחויבות לחינוך הציבור על אחריות סביבתית, הפרסומת מראה בחורה במכונית ולידה נוסע אופניים שנראה מבויש משהו. כדי להוסיף חטא על פשע הסלוגן של הקמפיין הוא "תפסיק לפדל, תתחיל לנהוג" (Stop pedalling… start driving).

מעבר למימד של ה"חוסר" אחריות כאן, גם מבחינה שיווקית בסיסית הקמפיין מנותק לחלוטין מקהל היעד שלו – השימוש באפניים בקרב הסטודנטים ברחבי ארה"ב הפך לתרבות רווחת, בעיקר בשנים האחרונות עם עליית הוצאות הדלק, הביטוח וכו'.

הקמפיין ספג ביקורת קשה ברשת בעיקר מארגוני סטודנטים ונוסעי אפניים. GM עשתה לפחות דבר אחד נכון – התגובות לביקורת ברשתות החברתיות נענו באופן מיידי ואחראי, החברה התנצלה והקמפיין הוחלף.

לעומת זאת, חברת ZipCar, ההשראה לחברה הישראלית Car2Go, שגם היא יצאה בקמפיין לעודד סטודנטים להצטרף לשירות, מפגינה הבנה של קהל היעד וקושרת את אסטרטגית האחריות התאגידית של החברה במיתוג השירות. הקמפיין "מנגן" על ההשלכות הכלכליות של אחזקת רכב פרטי ועל ההשלכות הסביבתיות הכוללות זיהום וצפיפות. הקמפיין מציג את השירות כמה שהוא באמת – אלטרנטיבה ברת קיימא לרכב פרטי.

המיתוג של ZipCar והשירות שהיא מציעה בהחלט עובד – מספר המנויים שירות הכפיל את עצמו מ- 2008 ל- 2010, וביחד עם גידול של 30% ברבעון השלישי של 2011, לחברה יש כיום יותר מחתי מיליון מנויים בצפון אמריקה.

מעבר למשמעויות השיווקיות של ניתוק בין מיתוג לתקשורת אחריות תאגידית, יש כאן גם פספוס תועלות רבות. כמו שהזכרתי קודם, לצרכנים כיום חשובים יותר ויותר ערכי הקיימות של החברות שאת מותגיהן הם צורכים, ולכן הטמעתם יכולה למנף את המותג בדרכים חדשות – לתת למותג ערך מוסף.

כמו כן, בעיקר בעידן זה של רשתות חברתיות ונגישות למידע ולתקשורת, יש חשיבות רבה למסר אחיד ומגובש של חברות. הדוגמא של GM מוכיחה שכשיש ניתוק וחוסר תיאום בין מסרי החברה האמון בין המותג לצרכנים נשבר. על אחת כמה וכמה כשהמסרים הסותרים נוגעים לאחריות תאגידית.


איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס

יום חמישי, 8 בדצמבר 2011

כנס דיווח, שקיפות ופיתוח עסקים ברי קיימא – 8.12.2011

שגרירות הולנד בישראל בשיתוף עם ביונד ביזנס, אירחה כנס קטן ואינטימי בהשתתפות כ- 20 מוזמנים מקהילת העסקים הישראלית. אורחת הכבוד בכנס היתה תרזה פוגלברג, סמנכ"לית ארגון ה- GRI , היושב בהולנד.

הכנס עסק במגמות דיווח בארץ ובעולם וכן בהתקדמות שעושים עסקים בשנים האחרונות לשקיפות ואחריות תאגידית מעמיקה יותר.

את הכנס פתחה וונדלה הרינגהאוזן, מנהלת המשלחת הכלכלית בשגרירות הולנד בישראל, שדיברה על המכנה המשותף הכלכלי של ישראל והולנד, ועל שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בתחום זה. היא ציינה את המסחר, החדשנות והיזמות כנושאים עיקריים המשותפים לכלכלת שתי המדינות, וכמו כן נושאים בהם הן יכולות לעבוד יחד, ללמוד ולהשלים אחת את פעילות השניה.

גב' הרינגהאוזן הזכירה את פעילות השגרירות ההולנדית בישראל לקידום נושאי איכות סביבה וקיימות – מדיניות הממשיכה את זאת של הממשלה ההולנדית בהולנד עצמה ובעולם כולו.





Wendela Haringhuizen
ההרצאה הראשונה , של איליין כהן מנכ"לית ביונד ביזנס, נתנה סקירה מעמיקה על דוחות אחריות תאגידית בישראל. המצגת הראתה למשתתפים לא רק כמה מדווחים, איזה סוג של דיווח ובאיזו רמה, אלא גם מהי איכות הדיווח. נמצא למשל, שישנן מדדים שהחברה דיווחה שנענו בצורה מלאה, וכש"חופרים" לעומק מגלים שהתשובות לוקות בחסר והמדד לא דווח בצורה מלאה.

הממצאים הללו מעידים שהדיווח בישראל עדיין לא לגמרי "בשל" ושיש כאן עוד הרבה מקום לשיפור תהליכים ודיווח, והזדמנויות רבות לצמיחה בתחום האחריות התאגידית והדיווח בפרט.


ההרצאה של איליין כהן

תרזה פוגלברג, אורחת הכבוד של הכנס נתנה סקירה על מגמות הדיווח והשקיפות בעולם וכמו כן על ארגון ה- GRI עצמו. בעולם כיום, בו הצרכנים מלומדים ומעודכנים, עסק כבר לא יכול לצאת בהצהרות ולחשוב שהציבור מאמין לו... הציבור כיום דורש שיתנו לו את המידע, יסבירו לו וידגימו לו – במילים אחרות הוא דורש שקיפות.

כמו כן, מגמת הדיווח עוברת כיום מ"למה עלי לדווח?" ל- "למה אתם לא מדווחים?". הרגולציה של חובת הדיווח שקבעה דנמרק למשל, מושתת על יסודות העיקרון "דווח, או הסבר למה אתה לא מדווח".

Teresa Fogelberg

ואכן, יותר ויותר חברות בעולם מדווחות. תרזה השתמשה בסקר של KPMG שיצא לאחרונה על מגמות הדיווח בעולם לפי חברות גלובליות מובילות ולפי מדינות. עפ"י הסקר, ישראל נמצאת במקום האחרון מבחינת אחוז החברות המדווחות. הדוחות נמצאים במקום גבוה יחסית מבחינת איכות התקשורת (לא בדיוק מה שמצאנו בסקר שלנו על דוחות ישראלים), ובמקום נמוך מבחינת רמת הבשלות של תהליכי אחריות תאגידית בארגון.

מגמה נוספת התורמת לכמות הדוחות היא רגולציה ביותר ויותר מדינות המחייבת חברות לדווח, אם זו רגולציה לאומית מקיפה, או כזו של הבורסה – התוצאה היא בכל מקרה יותר דוחות. גם האיחוד האירופי נמצא כרגע בתהליך לאישור רגולציה דומה בכל 27 המדינות החברות. רגולציה כזו תשפיע בוודאי גם על חברות ישראליות המשתפות פעולה, או מספקות שירותים או מוצרים שונים לחברות אירופאיות.

תהליכים נוספים שקורים במסגרת ה- GRI וקידום אחריות תאגידית כוללים אתG4 , מסגרת הדיווח החדשה של ה- GRI ואת שיתוף הפעולה עם ה- IIRC: International Integrated Reporting Committee.

השוק הישראלי צריך לשלש את מספר הדוחות שמתפרסמים בו על מנת לעלות ברשימה, דוגמת זו של KPMG. כמו כן, רגולציה עתידית של ה- EU ואולי בהמשך גם של הבורסה של תל אביב תחייב חברות ללבנות תכניות אחריות תאגידית ולדווח – רצוי לראות זאת כהזדמנות לשיפור והתקדמות הפעילות העסקית.

אחרון הדוברים, אלי אברמוב, מנכ"ל קבוצת ברן סקר בפני המשתתפים את הפעילות של הקבוצה והמחויבות שלה לאחריות תאגידית, ובעיקר לתכניות התנדבות, פיתוח וקידום בקהילה ותכניות המקדמות גיוון תעסוקתי.

מר אברמוב דיבר על הכדאיות של ההשקעה בתחומים אלה המתבטאת במחויבות ונאמנות העובדים לארגון, וביכולות וידע שרכשה החברה בעקבות השקעה בקבוצות שונות.

אלי אברמוב, מנכ"ל קבוצת ברן

דוגמא יפה לכך היא תכנית שקבוצת ברן יזמה לפני מספר שנים על מנת להכשיר 1000 מהנדסים עולים מברה"מ לעבודה בארץ. כ-200 מהנדסים מקבוצה זו נשכרו לעבוד בברן ושנים לאחר מכן, כשברן נכנסה לפרויקטים ברוסיה, הידע של עובדים אלה בתרבות, בשפה ובסטנדרטים הרוסיים עזר לביצוע פרויקטים ושיתופי פעולה מוצלחים.

ולסיכום – הכנס היה מוצלח ומעניין!

הפורום הקטן והמתעניין והמצגות, השאלות, ההערות והתשובות של המשתתפים והדוברים עזרו להעביר את המסרים החשובים ותרמו לשיתוף הידע והנסיון בתחום חשוב זה.

לעוד כנסים מוצלחים...


איריס רקוביצקי

ביונד ביזנס